פירוש על ויקרא 23:15

וגם שמעתי מאיש אחד מיוחד, שמ"ב מסעות הוא בחינת הספירה משם מ"ב, שמלילה ראשונה של פסח עד חג השבועות, שהוא השלימות בקבלת התורה, ואף על פי שהם מ"ט יום, כל שבוע הוא בחינה אחד הכוללת כידוע, ושרשם הם מ"ב, והם מרומזים נגד המ"ב מסעות הנכתבים פה:

וספרתם לכם ממחרת השבת. ענין הספירה הוא שבליל גאולת מצרים שנגלה הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם, וגדלה ההשפעה מאוד כי אצל השי"ת נגמר אז כל הגאולות עד גאולה אחרונה, כי כל הגאולות נכללים בגאולה ראשונה, כמו שאנו אומרים בתפלה ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם, וכדאיתא בזה"ק (ויקהל רט"ז:) ובגין דא בעי לאחזאה פורקנא דאית ביה ארבע גאולות וכו' ועל דא אית לאדכרא בההיא גאולה ד' זמנין אמת עד עזרת אבותינו וכו' ומתמן ולהלאה ארבע זמנין אחרנין אמת, והיינו שהוא לרמז שבשורש יצאנו מכל הארבע גליות, אכן לא היה אז בכח תפיסת ישראל להשיג ולידע בתפיסתם את האור שהאיר להם השי"ת, לכן צוה השי"ת וספרתם לכם, היינו שתספרו ותמנו מה שהשגנו כן תספרו חמשים יום עד שביום העצרת תתבוננו מה שהשגתם, כמו אב ההולך עם בנו הקטן ומצא מטמון מאבנים טובות ומרגליות ולא היה בכח הבן ובתפיסתו להבין ערך יקרות הדברים היקרים, ואביו צוה לו לקבל אותם כמו שיוכל שאת, ושאל אותו הבן מה הוא ערך יקרותם, והשיב לו אביו עתה אין עת לעסוק עמך ולהודיעך ערך יקרותם רק כעת חזק ואמץ בני וקח כל מה שתוכל בהתחזקות ובמהירות, ובבואך לביתך תספור ותמנה מה שהשגת ואז אודיעך ערך יקרותם, וכן בכל שנה ושנה מאיר השי"ת אורו הלמעלה מתפיסת אדם בליל א' של פסח, ואח"כ במשך זמן ימי הספירה יתבונן האדם ומכיר בתפיסתו מעט מעט עד שביום העצרת מתבונן האדם ערך יקרות האור הזה (ועיין בפ' משפטים בחלק זה בענין נעשה ונשמע).