פירוש על ויקרא 23:14

וקלי. קֶמַח עָשׂוּי מִכַּרְמֶל רַךְ שֶׁמְּיַבְּשִׁין אוֹתוֹ בַּתַּנּוּר:

בכל מושבותיכם. איסור החדש עד עצם יום ששה עשר בניסן אף על פי שאין קרבן ולא מקדש:

בכל מושבותיכם נחלקו בו חכמי ישראל יש שלמדו מכאן שהחדש נוהג בחוצה לארץ וי"א לא בא אלא ללמד שלא נצטוו על החדש אלא לאחר ירוש' וישיב' משכבשו וחלקו. בפ"ק דקדושין חד אמר מושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע וחד אמר לאחר ירושה וישיבה משמע וא"ת בשלמא למ"ד כל מקום שאתם יושבים משמע היינו דכתיב ויאכלו ישראל מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא דהיינו בחמשה ימים ראשונים משעברו את הירדן עד ממחרת השבת לא אכול אלא שהמתינו עד י"ו בניסן שהקריבו העומר והדר אכול אלא למ"ד לאחר ירושה וישיבה מעיקרא נמי ליכול כבר תרצו שם בגמרא לא הוו צריכי ופרש"י ז"ל שנסתפקו מן המן שבכליהם אבל איפכא ליכא לאקשויי לומר בשלמא למ"ד לאחר ירושה היינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח לומר שאף על פי שנכנסו לארץ לא אכלו מעבור הארץ עד ממחרת הפסח מפני שהיו מסתפקין מן המן שבכליהם אלא למ"ד כל מקום שאתם יושבים ממחרת הפסח היכי אכול והלא פסח לא איקריב אלא בי"ד בניסן כדכתיב בחדש הראשון בי"ד לחדש בין הערבים פסח ליי' וכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל והם יצאו בט"ו והעומר אינו קרב אלא בי"ו בניסן והם היאך אכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח שהוא ט"ו בניסן שעדיין לא קרב העומר עד י"ו בניסן דלשון תורה לחוד ולשון נביאים לחוד ולשון חכמים לחוד שהתורה קוראה לי"ד בניסן פסח מפני שהוא יום שחיטת הפסח והנביאים קוראים לט"ו בניסן פסח מפני שהיא יום אכילת הפסח דלדידהו הוי ממחרת הפסח בי"ו בניסן והקריבו בו את העומר ואחר כך אכלו מעבור הארץ כדפירש ר"י כמו שכתבו התוספות אבל ר"ת תירץ דהאי ממחרת הפסח נמי היינו ט"ו בניסן שעדיין לא נקרב העומר אלא שפירוש ויאכלו מעבור הארץ מתבואת שנה שעברה דהיינו מן הישן והוצרך הכתוב להודיע שהוצרכו לאכול מצו' ולא אכלו רק מהישן מפני שעדיין לא קרב העומר ומה שאמר וקלוי שהוא החדש אבעצם היום הזה דכתיב בתריה קאי כאילו אמר שממחרת הפסח שהוא ליל ט"ו אכלו המצות מן הישן והקלוי שהוא החדש אכלוהו בעצם היום הזה דהיינו בי"ו בניסן לאחר שקרב העומר וה"נ אשכחן י"ו דאיקרי בעצם היום הזה דכתיב ולחם וקלוי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה ופי' ואמר עד הביאכם את קרבן אלהיכם וצריך לומר לפר"ת דהא דקאמר גמרא בשלמא למ"ד מושביתיכם כל מקום שאתם יושבים משמע היינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול אקלוי דקרא קאי דמעיקרא לא מצו למיכל ולא מעבור הארץ דההוא בישן קמיירי דמעיקרא נמי אכול: