פירוש על ויקרא 23:34

אך בחמשה עשר יום באספכם וגו', אייתר זה לומר שחג הזה אמעוט בדין שאר המועדים כי בזה יש לשמוח הרבה ביותר כי כבר נמחלו לו העונות ונאספה ג"כ כל התבואות, זהו באספכם וגו' לא כפסח שעדיין התבואה על השדה לכן כתיב בי' ופנית בבוקר והלכת וגו' שא"י להתמהמה ולעכב שם, ועצרת אינו אלא יום א', גם צריך ללקט אז פירות אילן, אבל בזה כבר הכל נעשה ופנויים אתם לשמוח, וז"ש ג"כ והיית אך שמח (ועי"ל אך בלשון גניחה וצער כענין שדרשו וישאר אך נח שהי' גונח ממה שהכישו הארי כך כאן מפני שהכל פונים מן השדה וכו' כלומר שאע"פ שאתה גנוח ומצטער בדבר שקשה עליך לצאת מהבית לסוכה בזמן גשמים מ"מ צא בגיני, ועוד למעט שאין רגל זה כי אם עד א"ך יום לחודש הוא הושענה רבה וכמאמרם במדרש שאמר הקב"ה לאברהם אבינו וכו', ולומר דשמיני הוא רגל לעצמו, וזהו אך וגו' תחוגו ז' ימים. שאם תחוגו עוד יום א' כאשר מבאר קרא והולך מ"מ היום ההוא בפני עצמו הוא):

הזה חג הסוכות. בתורת כהנים דרשו יתור הזה, ופירשתי הברייתא בפרשת מצורע (י''ד ז'):

הסכות. טעה המדפיס ב' טעיות וגרם טעות גם לבעל מנחת כהן הא' שכתבו חסר וא"ו והב' שמסר עליו כלהון חסרים במ"ב וכו' ושקר ענה כי בכל הספרים הסכות מלא וא"ו תניינא ומסור עליו כלהון מלאים במ"א דהוא חג הסכת תעשה לך דסוף ראה וכן העידו הרמ"ה והמאירי ושמן ששון. והמדפיס נשתבש לפי שיש מסרה שאומרת כל סכת בסכת מסכת דאורייתא חסר בר מן ב'. שם המקום סכות. כי בסכות הושבתי ע"כ. והוא לא ידע כי מסרה זו סכת בסכת מסכת קא חשיב הסכות לא קא חשיב עד כאן לשון א"ת והכי מוכח ממסורת דסוף ראה ובהדיא אמרינן התם כל הסכות דאורייתא מלא בר מן א' חסר חג הסכת תעשה לך שבעת ימים וכמ"ש בריש פ' בשלח: