מי השלוח
ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך. זה הפסוק נאמר אף בנפשות גדולות יקרי ערך, כאשר יראו באדם שעושה דבר שלא כרצון הש"י וירצה לקטרג עליו ולהענישו, על זה מזהיר הקב"ה לא תונו, וזה שאמר דוד המלך ע"ה תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך (תהלים נ',כ'). תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, היינו מאחר שאדם מחויב לאהוב את חבירו כמצוה עלינו (ויקרא י"ט,י"ח) ואהבת לרעך כמוך, ואדם צריך לבקש רחמים בעד חבירו, והוא ירצה לקטרג עליו, על זה יאמר הש"י אלה עשית והחרשתי, היינו באם הש"י ירצה לברר אף מעשה צדיקים לא יזכו בעיניו, כי נגד הש"י מי יוצדק ומי יאמר זכיתי לבי, ואעפ"כ הש"י שותק ואינו מגלה קלון שום אדם אף כי יחטא, דמית היות אהיה כמוך, כי האדם המקטרג על מעשה של חבירו יתראה בעינו כי הוא מזוכך כרצון הש"י וגם רצון הש"י כך הוא לקטרג על אדם החוטא, ולכן יקטרג עליו. וע"ז נאמר לו מהש"י אוכיחך ואערכה לעיניך, היינו שהש"י יראה לעיני האדם המלמד חוב על חבירו באמרו כי גם רצון הש"י הוא לזה, ויוכח לו הש"י כי רצונו הקדוש אינו רק להסתיר כל חטאי ישראל כמ"ש (מיכה ז',י"ט) ותשליך במצולות ים כל חטאותם, היינו שיסתיר אותם בהסתר גדול שלא יתגלו ולא יתראו עוד, ואיך יאמר האדם שהש"י חפץ בלימוד חוב על האדם ולהפיח חטאו, אם אמנם כי צוה הש"י להוכיח איש את עמיתו ולהרחיקו מכל רע כפי היכולת, זה אינו רק במקום שיודע שיוכל להסיע אותו מזה בטוב, או ע"י תפלה שיעורר רחמים עליו שיוחזר למוטב, אך באם לא יוכל להסיר אותו צריך ללמוד זכות עליו ולא לקטרג עליו, כי אין אדם יכול לדון את חבירו לכף חוב כי פן יצר חבירו גדול מיצרו, או פן הדבר הזה מותר לו, כי יש הרבה דברים שלאדם אחד אסורים ולאדם אחד מותרים.
תפארת שלמה
ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כו'. י"ל ע"ד מ"ש ואהבת לרעך כמוך. הפי' שהאדם יכול להכניס אהבה בלב רעהו לאהבת הבורא ב"ה אלא רק כמו שהוא במדריגת האהבה לאהוב הש"י. וזה ג"כ ולא תונו איש את עמיתו ויראת כו'. פי' גם זה בכלל אונאה לומר לחבירו מגודל היראה אשר בלבבו אם הוא איננו באמת לאמיתו רק כמו שהוא באמת במדריגתו כנ"ל:
פענח רזא
ולא תונו איש" את" עמיתו" ויראת" ס"ת שתו"ת, מכאן אמרו פחות משתות נקנה מקח, שתות מחזיר אונאה יתר משתות בטל מקח, (ושתהי' אונאה שתות חוזרת זה הרגישו מדנסמך ליובל שהכל חוזר בו אף כאן השתות שרמזה תורה לענין חוזר רמזה וממילא דפחות משתות לא החזיר כלל דא"כ יודיענו רבותא טפי, ומכיון שבאו האותיות בס"ת דוקא מזה ידענו דיתר משתות בטל המקח לגמרי דרמזה תורה דאונאת שתות הרמוזה כאן להחזיר הוא סוף וקצה האחרון של דין זה שאין עוד אונאה אחרת חוזרת וממילא ביתר המקח בטל לגמרי לאפוקי דנימא ה"ה ביותר משתות סגי בחזרה והמקח קיים רק שהתורה הודיעה לנו רבותא טפי שאף בשתות עצמו יצטרך חזרה לכן באו אותיות שתות בס"ת):