אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
וכי ימוך אחיך ונמכר לך לא תעבוד בו עבודת עבד כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היובל יעבוד עמך ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד. יובן בס"ד לרמוז בהקדים מ"ש רבינו מה"רחו זלה"ה זיע"א משם רבינו האר"י זיע"א בש"ה וז"ל והנה כל פרטי הנשמות כולם ירדו אל הקליפות חוץ מן החדשות הגמורות וכו' ודע כי כאשר הנשמות יוצאות מעמקי הקלי' כדי לבא בעולם הם צריכים בתחלה להתעבר במלכות כדי ליטהר ולהתנקות מאותם הקלי' והזוהמות שהיו בתוכם בראשונה וכפי גדר הנשמה כך יהיה בה כח וזכות להתעכב שם וכו' גם דע הקדמה אחרת כי הנה כל אלו הנשמות כאשר יוצאות מתוך הקלי' אינם יוצאות אלא ע"י התפלות של ישראל וכו' או ג"כ ע"י איזה יחוד שמיחד האדם איזה צדיק שיהיה או ג"כ ע"י איזה מצוה שיעשה האדם והנה יש נשמות שע"י איזה פגם שיש בתחתונים או מחמת פגם עצמם שחטאו בראשונה בהיותם בעו"הז וע"יז הם יורדות אל הקלי' אזי אם אז נזדמן יציאת ועליית איזה נשמה מתוך הקליפה ולהתעבר במלכות ולהתקן כנז"ל יש יכולת באותה הנשמה שבמלכות לאחוז באותם הנשמות הנפגמות קודם שירדו אל הקלי' ולהעמידם במקומם ולהחזירם עמה למעלה בתוך המלכות וכו' ושם יתוקנו כולם יחד ואח"ך יבואו בעולם וכו' אמנם אי אפשר זה אם לא שיניח קצת רוחא וישדי בגווה פירוש שהנשמה הראשונה שהיא במלכות נותנת כח אחד ממנה באותה נשמה הפגומה והיא מתלבשת בהאי רוחא ועל ידה היא נתקנת וזה הרוח נשאר תמיד עמה קשור עד זמן תחיית המתים ואז הם מתפרשות עכ"ל לשון הטהור זלה"ה:
מלבי"ם
ושבתם איש אל אחוזתו: פלוגתא זו הוכפלה שנית בספרא (לקמן פרק ז משנה ד) על "ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו". ולפי זה נראה ברור שר' יהודה דייק הכתוב שבכאן שפה כתוב "משפחתו" ו"אחוזתו" ולא כתוב "אחוזת אבותיו". וז"ש לאחוזתו ולמשפחתו הוא שב.... ור' מאיר דייק הכתוב דלקמן שכתוב "ואל אחוזת אבותיו ישוב" שכולל גם השררה שהחזיקו בו אבותיו. וכמו כן פליגי לענין גולה ברוצח שכתוב בו "אל ארץ אחוזתו" (כמ"ש בספרי מסעי סימן קס). ר' יהודה דייק דוקא ארץ אחוזתו ור' מאיר גמר 'שיבה' 'שיבה' מעבד עברי, וכמ"ש בברייתא דלקמן "ישוב" – לרבות את הרוצח ר"ל שמה שכפל פעל "ישוב", מיותר, ובא ללמד שכל שיבה כמוה, כגון שיבת הרוצח, יהיה אל אחוזת אבותיו. ובמכות (דף יג) מביא הברייתא דלקמן וצריך לפרש כמו שבארנו. ומה שכפל פה פעל "תשובו" בא לרבות את האשה והוא על פי מה שאמרנו בפר' קדושים (סימן ג) שכל מקום שכתוב שם "איש" יש לפרשו שהוא שם המין וממעט אשה. אבל במקום שנודע שהיא שם הכללות, כגון אם בא הפעל אצלו בלשון רבים, אינו ממעט אשה. ואחר שמן "ושבתם איש" אין נודע שהוא שם הכללות כי למ"ש ר' אליעזר בן יעקב בסימן הקודם איש דוקא שמדבר בנרצע כנ"ל ולכן כפל פעל "תשובו" בלשון רבים ללמד שמה שכתב "ואיש אל משפחתו תשובו" אינו שם המין – איש ולא אשה – רק שם הכללות, כל איש ואיש וגם אשה בכלל, וללמד שאם מכרה אביה יוצאת ביובל.
רש"י
הוא ובניו עמו. אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן אִם הוּא נִמְכַּר, בָּנָיו מִי מְכָרָן? אֶלָּא מִכָּאן שֶׁרַבּוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בָּנָיו (קידושין כ"ב):