פענח רזא
וספרת לך וגו' בב"ד הכתוב מדבר שראש ב"ד בעי לממני שני שמיטין ויובלות כדרך שסופרין הכל את העומר כך סופר הוא לבדו את זה לכן כתיב לשון יחיד ולא וספרתם לכם כהתם, ולכך אין אנו מברכים ע"ז על ספירתו כעל ספירת עומר דלא שייך וצונו כיון דעל ראש ב"ד מוטל, והקשה הג"ן לימני בלא ברכה (וי"ל דהתם כתיב וספרת לך וגו' והיו לך וגו', לך לך תרי זימני מיעט בהדיא את הצבור):
חתם סופר
והיו לך ימי שבע שבתות השנה תשע וארבעים שנה כי הנה שס"ד ימים אית לי' לשטן רשות לשטוני משא"כ ביוה"כ (כדאיתא ביומא) והנה בכל שנה סופרים מ"ט יום מיציאת מצרים עד יום קדוש מתן תורתינו הוא יום הבכורים כל אלו הימים הם מימים של שס"ד דאית לי' רשות ע"כ ביום הבכורים מכניסין השאור שבעיסה למקום קדוש היינו שני לחם חמץ אך ביובל כבר עברו מ"ט שנים שבהם מ"ט יום הכפורים דלא הוה בי' רשות לשטוני ושולחין לו ביוהכ"פ שעיר מחוץ למחנה לעזאזל ולא יבוא אל תוך המחנה ביום הכיפורים החמשים יצורפו מעתה חמשים יום דלא הווי בי' מגע בהם כלל והוא קודש קדשים וזה והיו לך ימי שבע שבתות וגו' כמהופך יהי' לך שבע שבתות שנים למ"ט יום דהיינו מכל שנה יום אחד והנה נקרא שבועות בכורים ויוה"כ נקרא כפורים ואין ביניהם אלא דזה ב' בכורים וזה פ' כפורים והנה צורת פ' הוא כ' ואות ויו תלוי בתוכו שהוא כ"ו גמטריא שם הוי' ב"ה ותוכו של פ' הוא צורת ב' היינו הלבן שבתוכו (מצורת פ' שאנו כותבין בס"ת) וידוע כי העוה"ז נברא בבי"ת להורות כי יש עולם שני ע"כ צורת פ' כ"ו שגמטריא הוי' ב"ה מקיף העולם שהוא יתברך מקום של עולם ואין העולם מקומו ובשבועות אעפ"י שהוא יום קדוש מ"מ כיוון שהוא משס"ד יום הנ"ל ע"כ הוא בבחינת ב' העוה"ז משא"כ יוה"כ שאין בו שליטה כלל הוא בחינת פ' הוי' ית"ש וזכר לדבר פרך כ' תוס' פע"פ שמשו"ה נאסרו בשבת ל"ט מלאכות כי פרך בא"ת ב"ש אותיות וג"ל שהוא גמט ריא ל"ט והנה נהפך ונעשה מפרך ברך יום השבת ויקדשהו כי הי' בני ישראל בפרך כי אפילו הנשמה בעבדותו של הקב"ה הי' בגלות ונהפך לברך שאפי' לחירות העוה"ז זכו לפי שעה אך חירות הנשמה הי' חירות עולם שהוא שער נו"ן שבבינה הנקרא חירות עולם והיינו המכה בעברתו כל בכורי מצרים שאפי' במיתתם לא נזדקקו (נתמזקי) [נתמתקו] אלא מתו בעברתו שהוא גיהנם שאול תחתית ובאותה רגע ויוצא עמו ישראל מתוכם לחירות עולם שער העליון שבבינה: