תפארת שלמה
ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי קרי וכו' ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו. הנראה לרמז בזה להפוך הקללה לברכה. עפמ"ש בשם הבעש"ט בפי' הפ' רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף. הכתוב מתמי' למה נברא האדם להיות רעב וצמא. והתירוץ נפשם בהם תתעטף מכוסה ומעוטף חלק נפשו אשר נבלע בין החיצונים ע"י פגם אב"ק. וכל הקרוב קרוב קודם חלק נפשו אשר נבלע ביניהם. וזהו ענין תחיית המתים להעלות אותם למקור הקדושה. וז"ש בתפלה אתה גבור כו' מחיה מאים ורב להושיע. קאי על ר"בני"ק. מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים. פי' ע"י האכילה של האדם בקדושה הוא מחיה הני"ק כנ"ל. וזה הרמוז בפ' זו והלכתם עמי קרי וכו' ואכלתם בשר בניכם וכו' ע"י האכילה בקדושה יעלו הני"ק שנפלו והם בשר בניכם ובנותיכם ותעלו אותם למקור הקדושה. וז"ש נותן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים רמז לני"ק שהם אסורים ביד החיצונים. וזה ג"כ הרמז באיכה ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו. ילדיהם הם הטיפות שנפלו לקליפה וע"י בישולם ואכילתם בקדושה היו לברות למו להכניסם לגבול הקדושה. וזה הענין ג"כ בשמיטה שלא נזרע להצמיח להעלותם ע"י הצמיחה כיל"ח. לכן כתיב ואכלו אביוני עמך יהי' להם עלי' ע"י האכילה כנ"ל. וז"פ מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון הם הנשמות להושיבי עם נדיבים הם הצדיקים שהולכים במס"נ לשון נדבה הרי זו יהי' להם עלי' על ידם. וזה הרמז ברש"י פ' בהר סיני. מה ענין שמיטה אצל הר סיני שכל הנשמות עמדו על הר סיני וענין השמיטה הי' כדי לתקן הנשמות שלא נזרע להוציא נשמות אחרות רק אביוני עמך כנ"ל: