אור החיים
והתודו את עונם וגו'. ראשונים לא האירו עינינו בכתובים הללו כי כולן רחוקים משמוע, אחד למה חייבם הכתוב להתודות עון אבותם הלא בהתודות עונם אין אני קורא עליהם אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם (כרכות ז'.) ב' אומרו אף אני אלך עמם וגו' מה ענין עונש זה אחר הוידוי, ג' אומרו והבאתי אותם וגו' עונש זה כבר אמור למעלה, ד' אומרו או אז יכנע ספק זה למה. ורמב''ן ז''ל פירש שהספק הוא על הגאולה או תבא על ידי כניעה או עד שיקבלו עונשם, והוא פירוש דחוק, וכמו כן מה שפירש אדונינו רש''י ז''ל הוא דחוק לעין רואה ולב משכיל:
רלב"ג ביאור המלות
והתודו את עונם ואת עון אבותם. ויכירו כי במעלם אשר מעלו בי לעבוד ע"ז ולמאוס חקותי ומשפטי ובמה שהלכו עמי בקרי בהביאו עליהם מוסרי ולא לקחו מוסר אבל אמרו שזה העונש הוא מקרה קרה להם היה מה שחל עליהם מהרעות כי זה היה סבה אל שהלכתי אף אני עמם בקרי והבאתי עליהן אלו הרעות והנפלאות והבאתי אותם בארץ אויביהם אשר יה סבה להתמדת הרע להם זמן ארוך: