מאור ושמש
או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר. צריך להבין מהו ואז ירצו את עונם שמשמעות ירצו הוא לשון רצון הלא אם יכנעו לבבם בתשובה לא ירצו עוד את עונם אדרבא שיתחרטו עליהם והול"ל יכופר עונם גם קשה מה שהקשה המדרש והזוה"ק מפני מה לא נאמר זכירה ביצחק והמדרש תירץ שעפרו של יצחק מונח לפני כסא כבוד גם זאת אינו מובן וכי לסימן הוא צריך הלא אין שכחה לפני הש"י וזוכר כל הנשכחו' הוא מעולם ונראה ע"פ מה דאיתא בגמ' דר"ה מפני מה קוראין התוכחות שבספר ויקרא קודם חג השבועות והתוכחה שבמשנה מורה קודם ר"ה כדי שתכלה השנה וקללותי' ותחיל השנה וברכותי' והנה קודם ר"ה אז היא העת שיתעורר כל אדם בתשובה שממשמשין ובאין ימי הדין אשר ירעדו ויפחדו אז מאימת הדין והקב"ה מוחל עוונותיה' ומהפך להם מדת הדין למדה"ר וע"י תשובה הם ממתיקין הגבורות לבל יחולו עליהם עוד וממשיכין השפעות טובות ורחמי' גדולי' על כנ"י ומצינו שגם חג השבועות נקראת ר"ה כמו שאיתא ובעצרת נידונין על הפירות האילן וימי ספירה היא העת לעשות תשובה ולתקן מה שעיות ואם בני ישראל עושין תשובה שלימה בימי הספירה הקב"ה מוחל להם עוונותיהם ומהפך להם מדה"ד למדה"ר ותכלה השנה וקללותיה ובחג השבועות שהוא ר"ה תחיל השנה וברכותיה ושמעתי בשם הבעש"ט ז"ל על פסוק ביום ההוא יבוקש עון בית ישראל ואיננו וצריך לדעת הואיל וימחול להם עוונותיהם למה יתבקש עוד ואמר הוא ז"ל כי השב מאהבה זדונות נעשו לו זכיות וא"כ יקבלו שכר עליהם לכן יתבקש עוד כדי להרבות שכרן וזהו ביום ההוא יבוקש עון בית ישראל בשביל להרבות שכרן ואיננו ר"ל שלא יהיו עוד עוונות אלא זכיות וזה פי' הפסוק או אז יכנע לבבם ר"ל שיעשו תשובה שלימה והזדונות נעשו להם זכיות ואז ירצו את עוונם ר"ל שאז ירצו שיבוקש עוונם בשביל להרבות שכרן וירצו הוא לשון רבים שהם והוא ית"ש ירצו בכך ואמר הכתוב וזכרתי את בריתי יעקב כו' שע"י תשובה הם מוספין כח בפמליא של מעלה ואז יש כח בהחסדי' להשפיע כל מיני ישועות טובות ונחמות וכל מיני ברכות על הכנ"י ומהגבורות נסתלק ההשפעה לגמרי והם נכללים בהחסדים ומסכימין על כל השפעות טובות שירדו לכנ"י וזכור הוא לשון דכורא בחי' משפיע וזהו וזכרתי את בריתי יעקב ר"ל שיעקב הוא חסד ורחמים יתן בו כח שיהיה בחי' משפיע להשפיע כל טוב על כנ"י ואף את בריתי יצחק ולא נאמר זכירה ביצחק שיצחק שהוא גבורות לא יהיה בבחי' דכורא להשפיע אדרבא יסתלק מהגבורות ההשפעה לגמרי ויכללו בהחסדים באברהם ויעקב ואף את בריתי אברהם אזכור שאברהם הוא חסד הגדול אתן בו כח להשפיע כל מיני טובות ישועות ונחמות על כנ"י אמן.
רש"י
והבאתי אתם. אֲנִי בְעַצְמִי אֲבִיאֵם; זוֹ מִדָּה טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, הוֹאִיל וְגָלִינוּ בֵּין הָאֻמּוֹת נַעֲשֶׂה כְמַעֲשֵׂיהֶם, אֲנִי אֵינִי מַנִּיחָם, אֶלָּא מַעֲמִיד אֲנִי אֶת נְבִיאַי וּמַחֲזִירָן לְתַחַת כְּנָפַי, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ"א), "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה וְגוֹ' חַי אָנִי … אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וְגוֹ'" (ספרא):
רמב"ן
או אז יכנע לבבם הערל כמו או נודע כי שור נגח הוא (שמות כא לו) לשון אחר אולי שמא אז יכנע לבבם הערל "ואז ירצו את עונם" יכפרו על עונם ביסוריהם לשון רש"י (רש"י על ויקרא כ״ו:מ״א) והנכון בעיני שיאמר והבאתי אותם בארץ אויביהם או עד זמן יכנע לבבם הערל או עד זמן ירצו את עונם באורך הגלות והנה אחר "והתודו את עונם" (ויקרא כ״ו:מ׳) היה ראוי שיאמר "וזכרתי את בריתי יעקוב" (ויקרא כ״ו:מ״ב) כי מה טעם "והבאתי אותם בארץ אויביהם" עכשיו במקום הזה ואין עתה הזמן שיגלה אותם ויביאם בארץ אויביהם ופירש רבי אברהם אף אני כן עשיתי עמהם ויסרתים להביאם בארץ אויביהם להכניע לבבם הערל והזכיר זה בכאן כי התודו את עונם בעבור שאני המסבב להם כי גם בשעת קלקלתם נתכוונתי בהם שיעשו תשובה ויתודו ועל דעתי ירמוז כי אחר הוידוי ילך עמם בקרי ויביא אותם עוד בארץ אויביהם עד שיכנע לבבם הערל והוא רמז שהביאם אל הארץ ולא נכבשה לפניהם אבל היו להם צרים ואויבים שם כמו שנאמר ויאמרו צרינו (נחמיה ד ה) ויהי כאשר שמעו אויבינו (שם פסוק ט) והארץ ביד העמים היתה כמו שאמר עזרא בתפלתו (שם ט לו לז) הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתת לאבותינו לאכול את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה ותבואתה מרבה למלכים אשר נתת עלינו בחטאתינו ועל גויתינו מושלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו: