פירושים על ויקרא 27:22: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

ואם את שדה מקנתו וגו'. חִלּוּק יֵשׁ בֵּין שְׂדֵה מִקְנָה לִשְׂדֵה אֲחֻזָּה, שֶׁשְּׂדֵה מִקְנָה לֹא תִתְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְדִּישָׁהּ אֶלָּא עַד הַיּוֹבֵל, שֶׁהֲרֵי בַיּוֹבֵל הָיְתָה עֲתִידָה לָצֵאת מִיָּדוֹ וְלָשׁוּב לַבְּעָלִים, לְפִיכָךְ אִם בָּא לְגָאֳלָהּ, יִגְאַל בַּדָּמִים הַלָּלוּ הַקְּצוּבִים לִשְׂדֵה אֲחֻזָּה; וְאִם לֹא יִגְאַל, וְיִמְכְּרֶנָּה גִּזְבָּר לְאַחֵר, אוֹ אִם יִגְאַל הוּא בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו — אוֹתוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ, וּפֶן תֹּאמַר "לַאֲשֶׁר קָנָהוּ" הַלּוֹקֵחַ הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מֵאִתּוֹ, וְזֶהוּ הַגִּזְבָּר, לְכָךְ הֻצְרַךְ לוֹמַר לאשר לו אחזת הארץ — מִירֻשַּׁת אָבוֹת, וְזֶהוּ בְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁמְּכָרוּהָ לַמַּקְדִּישׁ (ערכין כ"ו):

ואם לא יגאל וימכרנה גזבר לאחר או אם יגאל הוא בשנת היובל ישוב השדה. פירוש האי דכתיב בשנת היובל ישוב השדה בין בלוקח שמכר' לו הגזבר בין במקדיש שגאלה מיד הגזבר קמיירי ששניהם יחד כשיגיע היובל יצא מידו וישוב לבעלים שפי' לאשר קנהו מאתו הוא הבעל הראשון שקנהו המקדיש מאתו ומפני שחוב' ג"כ לפרש לאשר קנה מאתו שהוא הגזבר שקנהו הלוקח האחרון מאתו הוצרך לפרש לאשר לו אחזת עולם דהיינו מירוש' אבותיו שזהו הבעל הראשון שמוכרו למקדיש:

אשר לא משדה אחזתו. ת"ר, מניין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואח"כ מת אביו מניין שתהא לפניו כשדה אחוזה, ת"ל ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו, שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה ^קלדבאור הענין, כי הנה החילוק בין שדה מקנה לשדה אחוזה, כי שדה אחוזה אם הקדישה ולא גאלה קודם היובל ומכרה גזבר לאחר אינה נגאלת עוד, וכשהיא יוצאה ביובל מיד הלוקחה מן הגזבר מתחלקת לכהנים, כדכתיב ואם לא יגאל וגו' והיה השדה בצאתו וגו', ושדה מקנה כשהקדישה ולא גאלה ומכרה הגזבר או כשגאלה הוא, כשהיא יוצאה ביובל חוזרת לבעלים הראשונים שמכרוה למקדיש כדכתיב בסמוך בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו וגו', וגם יש חילוק בזה, כי שדה אחוזה נגאלת עפ"י חשבון זרע חומר שעורים בחמשים שקל, כמבואר לעיל בפ' ט"ז, ושדה מקנה נגאלת בשויה כפי שיתבאר בסמוך, ויליף כאן ללוקח שדה מאביו והקדישה ואח"כ מת אביו שיש לה דין שדה אחוזה ולא שדה מקנה לענין הפרטים שנתבארו, וכדמפרש, דמכיון ששדה זו ראויה להיות שדה אחוזה נחשבת כשדה אחוזה, ומדייק כן מיתור מלת משדה, דדי היה לכתוב אשר לא אחוזתו היא, או מיתור אות המ' אשר במלת משדה, דדי היה לכתוב אשר לא שדה אחוזתו [עיין ב"ב ע"ב ב'], ולכן משמע ליה דהכי אמר קרא, שדה שאינה ראויה בשעת הקדש להיות שדה אחוזה היום ולמחר, כגון שלקחו מאחר, אי נמי מאביו ולא מת קודם היובל, אז וחשב לו הכהן את מכסת הערכך וגו', היינו לפי שויה כבסמוך, אבל זו שראויה להיות שדה אחוזה נדונית כשדה אחוזה לענין שנערכת בערך זרע חומר שעורים בחמשים שקל, ולענין פרטי היציאה ביובל כמש"כ, ובמת אביו ואח"כ הקדישה פשיטא שיש לה דין שדה אחוזה, שהרי עד שלא הקדישה נפלה לו בירושה. –
ובפי' רש"י בפ' זה יש ט"ס בכל הדפוסים שראיתי חדשים וגם ישנים, והוא במש"כ ואם לא יגאל וימכרנה גזבר לאחר או אם לא יגאל הוא וכו', והמלה לא מיותרת וסותרת הכונה הנאותה, וצ"ל או אם יגאל הוא וכו', ובמל"מ פ"ד הכ"ו מערכין העתיק דברי רש"י אלו כפי הגהתנו, ועיין בתוס' ערכין כ"ו ב' ד"ה שדה, וצע"ק. –
ודע דעפ"י יסוד דרשה זו כתב הרשב"א בתשובות המיוחסות לרמב"ן סי' ק"נ, דמה ששנינו בנדרים פ"ח ב' המודר הנאה מחתנו ורוצה ליתן לבתו מעות אומר לה על מנת שאין לבעלך רשות בהן וכו', יעוי"ש, דאם היתה זאת הבת יורשת נחלה לא מהני אמירת תנאי זה, שהרי תשוב המתנה ירושה, וכמ"ש כאן יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה. .
(ערכין כ"ו ב')