תורה תמימה על התורה
מכסת הערכך. ת"ר, במכסת, מה בא זה ללמד, לפי שנאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, יכול אף שדה מקנה כן, ת"ל מכסת קלהמנין דמיו דהיינו שויין שרואין כמה היא שוה עד היובל ופודין אותה, ובזה היא חלוקה משדה אחוזה, וגם דכשמגיע יובל תחזור לבעלים הראשונים שמכרוה בין שנפדית מיד הגזבר והרי היא יוצאה מיד ההקדש הרי זו חוזרת למוכר ואינה יוצאה לכהנים מפני שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וכפי שיתבאר עוד. –
ורש"י בפי' פסוק זה כתב וז"ל, לפיכך אם בא לגאלה יגאל בדמים הללו הקצובים לשדה אחוזה, עכ"ל. והנה סתם דבריו כר' אליעזר במשנה ערכין י"ד א' דאחד שדה אחוזה ואחד שדה מקנה נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף, ולא ידעתי מה הכריחו לפרש אליבא דדעת יחיד, והמל"מ פ"ד הכ"ו מערכין הביא דברי רש"י אלו וכתב עליהם לא ידעתי היכי רמיזא זה [כלומר הא דגם שדה מקנה נותן בזרע חומר שעורים], וסיים והדבר צריך אצלי תלמוד. וכפי הנראה נעלם ממנו לפי שעה כל המשנה הנ"ל דכן ס"ל לר' אליעזר, כמבואר. .
(שם י"ד ב')
ורש"י בפי' פסוק זה כתב וז"ל, לפיכך אם בא לגאלה יגאל בדמים הללו הקצובים לשדה אחוזה, עכ"ל. והנה סתם דבריו כר' אליעזר במשנה ערכין י"ד א' דאחד שדה אחוזה ואחד שדה מקנה נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף, ולא ידעתי מה הכריחו לפרש אליבא דדעת יחיד, והמל"מ פ"ד הכ"ו מערכין הביא דברי רש"י אלו וכתב עליהם לא ידעתי היכי רמיזא זה [כלומר הא דגם שדה מקנה נותן בזרע חומר שעורים], וסיים והדבר צריך אצלי תלמוד. וכפי הנראה נעלם ממנו לפי שעה כל המשנה הנ"ל דכן ס"ל לר' אליעזר, כמבואר. .
(שם י"ד ב')
רלב"ג ביאור המלות
וחשב לו הכהן את מכסת הערכך אשר עד שנת וגומר. הנה הטעם בזה מבואר כי אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ולפי שאין השדה שלו כי אם עד היובל ישוב השדה לבעליו ביובל:
מדרש לקח טוב
פס'. וחשב לו הכהן את מכסת. אלו הדמים. מלמד שהוא נותן את שויו וכמה שויו כענין האמור למעלה זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. ונתן את הערכך ביום ההוא. מלמד שלא ישהה שאפילו מרגלית בדמים קלים אין לה אלא מקומה ושעתה: