פירוש על ויקרא 27:28

אך כל חרם וגו'. נֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּדָּבָר, יֵ"אֹ סְתָם חֲרָמִים לְהֶקְדֵּשׁ, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה? בְּחֶרְמֵי כֹהֲנִים, שֶׁפֵּרֵשׁ וְאָמַר הֲרֵי זֶה חֵרֶם לַכֹּהֵן; וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ, סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֵן (עי' ספרא; ערכין כ"ח):

אך כל חרם: זה במקדיש מעבדיו הכנענים, או מבהמתו, או מאחוזתו לשם חרם, וכל חרם ניתן לכהנים, בלי שוכלו למכרו לאחרים (על דרך ונמכר בערכך), וגם הבעלים אינם רשאים לגאלו, כי החרם קדש קדשים, ואסור בהנאה למי שאינו כהן.

אך כל חרם וגומר נחלקו רבותינו בדבר כו'. בתורת כהנים נחלקו ת"ק ורבי יהודה ת"ק דריש קרא דכשדה החרם לכהן תהיה אחזתו בסתם חרמין מדכתיב במקום אחר כל חרם בישראל לך יהיה יכול אע"פ שפי' לשם תלמוד לומר הוא רבי יהודה בן בתירא אומר מניין שסתם חרמים לבדק הבית תלמוד לומר כל חרם קדש קדשים הוא ליי' יכול אע"פ שפי' לכהנים תלמוד לומר הוא: