תורה תמימה על התורה
וסמכו זקני העדה. תניא, ר' שמעון אומר סמיכת זקנים בשלשה, מאי טעמא, זקני שנים ואין ב"ד שקול, מוסיפים עליהם עוד אחד סחסתם רבים שנים, ואין עושין ב"ד במספר זוגי מפני שאם יתחלקו בדעותיהם מחצה על מחצה לא יהיה אפשר לקיים אחרי רבים להטות, לכן עושים מספר שאינו זוגי, והיינו שמוסיפין אחד על השנים והרי כאן שלשה. ומבואר ענין זה לפנינו בפ' משפטים בפסוק אחרי רבים להטות, וזו דעת ר' שמעון בגמרא, אבל ר' יהודה ס"ל דבעינן חמשה, ואע"פ דבעלמא קיי"ל כר"י נגד ר"ש, אבל בהא קיי"ל כר"ש משום דאיתא בירושלמי סוטה פ"ט ה"א אמר רבי נראין דברי ר"ש בסמיכה, וכ"פ הרמב"ם. וע"ע מש"כ ס"פ שופטים בענין עגלה ערופה בפסוק ויצאו זקניך. ומה שנוגע לבאור הסוגיא כאן בגמרא בדרשות פסוק זה עיין בס' התוה"מ שביאר בחכמה רבה.
.
(סנהדרין י"ג ב')
(סנהדרין י"ג ב')
מדרש לקח טוב
פס'. וסמכו זקני העדה את ידיהם. מיוחדים שבעדה. וכמה הן. וסמכו שנים (או) זקני שנים. אין בית דין שקול מוסיפין עליהן אחד הרי כאן חמשה דברי רבי יהודה. ידיהם. יד כל יחיד ויחיד. היינו דתנן במסכת סנהדרין סמיכת הזקנים ועריפת העגלה. ותאנא סמיכה וסמיכת הזקנים סמיכת הזקנים או סמיכת התלמיד שקורין אותו רבי וממנין אותו דיין (בעודו) [בעירו] כדכתיב (במדבר כ״ז:כ״ג) ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו. סמיכה זו סמיכת הפר. על ראש הפר. פר טעון סמיכה ואין שעירי עזים צריכין סמיכה דברי ר' יהודה. ושחט את הפר לפני ה'. בצפון:
אבן עזרא
זקני העדה. הם המנהיגים והם יסמכו את ידיהם בעדם ובעד כל ישראל כי לא יתכן שיסמכו כל ישראל: