אור החיים
ואם כבש וגו' עד ונסלח לו. צריך לדעת למה הוצרך לחלקם לב' פרשיות, והיה לו לומר למעלה והביא קרבנו שעירת עזים וגו' או כשבה תמימה וגו' ולא היה צריך לכתוב כל הפרשה, ונראה כי חלקם הכתוב לטעם עצמו שאמרו רז''ל (תו''כ ג) בפרשת ואם עז שבא לרבות אליה בחטאת מן הכשבה, לזה דקדק לומר בכשבה כאשר יורם חלב הכשב, ובשעירה אמר ואת כל חלבה יסיר. וחדא בשלמי נדבה וחדא בחטאת חובה.
תורה תמימה על התורה
ואם כבש. ר' שמעון אומר, כבשים קודמין לעזים בכל מקום, יכול מפני שהם מובחרין מהם ת"ל ואם כבש יביא קרבנו לחטאת, מלמד ששניהם שקולים קיזר"ל בכל מקום כתיב כבשים קודם לעזים, כמו בפ' בא ובפ' שלח ועוד, ולפי"ז היה אפשר לחשב שהכבשים מובחרין, ולכן מי שחייב חטאת ויש לו כבש ועז יביא כבש דוקא, לכן כתב הכתוב פעם עז קודם לכבש כמו הכא כתיב מקודם (פ' כ"ח) והביא קרבנו שעירת עזים ואח"כ ואם כבש להורות ששניהם שקולין, ואיזו שירצה יביא.
.
(כריתות כ"ח א')
(כריתות כ"ח א')