שד"ל
לכל אשר יבטא האדם: כולל הכל אפי' דברים שאין בהן הרעה והטבה (רנה"ו), ואולי להוציא דברים שאין אדם רשאי לקבל עליו, כגון לחבול בעצמו וק"ו בחברו.
מזרחי
בשפתים ולא בלב. בת"כ ומייתי לה בשבועות בפרק שבועות בתרא ואינו רוצה לומר אם גמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת סתם שזה בטוי שפתים קרינן ביה ואף על גב דטעה ואמר פת סתם בתר גמר לבו אזלינן ואסור אלא ה"ק בשפתים ולא בלב שאם גמר בלבו להוציא פת חטין ולא הוציא כלום או להוציא פת חטין והוציא פת שעורים אינו כלום דבשפתים אמר רחמנא וליכא כדתניא יכול המהרהר בלבו יהא חייב תלמוד לומר בשפתים בשפתים ולא בלב יכול שאני מוציא את הגמור בלב תלמוד לומר לבטא הא גופא קשיא אמרת בשפתים ולא בלב והדר אמרת גמר בלבו מניין ותרץ לה רבא דהכי קאמר בשפתים ולא שגמר בלבו להוציא פת חטין וטעה בלשונו ואמר שעורין דדברים שבלב אינם דברים דבשפתים אמר רחמנא ולא בלב וכל שכן בשגמר בלבו להוציא פת חטין ולא הוציא כלום שאין כאן שפתים כלל גמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת סתם מניין תלמוד לומר לכל אשר יבטא פירוש אם פיו ולבו מכחישין זה את זה אינו כלום אבל אם הוציא בשפתיו פת סתם שלא באר אזלינן בתר גמר לבו והא דתניא מוצא שפתיך תשמור אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מניין תלמוד לומר כל נדיב לב דמשמע אף על גב דלא הוציא בשפתיו כלום חייב מפני שגמר בלבו כבר תרצו בזה בגמרא שאני התם דכתיב כל נדיב לב ופריך התם וליגמר מינה ומשני משום דהוו תרומה וקדשים שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין תרומה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם כיון שחשב אף על פי שלא הוציא בשפתיו קדשים דכתיב כל נדיב לב הביאו את תרומת יי' ולמ"ד מלמדין חולין מקדשים לא ילפינן: