Quotation_auto על ויקרא 5:4

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא אף שבועת שוא היתה בכלל שנאמר או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' והרי הכתוב מוציאה מכללה ומחמיר עליה ופוטרה מן הקרבן אני אומר כשם שהיא פטורה מן הקרבן כך תהא פטורה מן המכות תלמוד לומר לא תשא את שם ה' מכלל קרבן יצאת מכלל מכות לא יצאת. לא תשא את שם ה' למה נאמר לפי שהוא אומר ולא תשבעו בשמי לשקר אין לי אלא שלא ישבע שלא יקבל עליו לישבע מנין תלמוד לומר לא תשא את שם ה' אלהיך עד שלא תקבל להשבע הרי אני לך לאלוה משקבלת לישבע הרי אני לך לדיין, אי אפשר לומר ונקה וגו' שכבר נאמר לא ינקה וכו' כדלעיל. רבי אומר כל שהוא מלא תשא ולמעלה תשובה מכפרת מלא תשא ולמטה ולא תשא עמהן התשובה תולה ויום הכפורים מכפר. ואיזו היא מלא תשא ולמעלה עשה ולא תעשה מלא תשא ולמטן דברים שחייבין עליהן מיתת בית דין מיתה בידי שמים כרת בידי שמים ומלקות ארבעים חטאות ואשמות ולא תשא עמהן. זכור ושמור שניהם בדבור אחד נאמרו, מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים שניהם בדבור אחד נאמרו. ערות אשת אחיך יבמה יבוא עליה שניהם בדבור אחד. לא תלבש שעטנז גדלים תעשה לך שניהם בדבור אחד. וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל ולא תסוב נחלה ממטה למטה נאמר בדבור אחד, מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנאמר אחת דבר אליהם שתים זו שמעתי הלוא כה דברי כאש נאם ה' וגו'. זכור ושמור זכור מלפניו ושמור מאחריו מכאן אמרו מוסיפין מחול על הקודש. משל לזאב שהוא טורף מלפניו ומאחריו. אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גוריון אומר תהא זוכרו מאחד בשבת שאם נתמנה לך חפץ יפה תהא מתקנו לשם שבת, ר' יוחנן אומר לא תהא מונה כדרך שאחרים מונין אלא תהא מונה לשם שבת. לקדשו בברכה מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו. אין לי אלא קדושה ליום קדושה ללילה מנין תלמוד לומר ושמרתם את השבת וגו'. אין לי אלא שבת ימים טובים מנין תלמוד לומר אלה מועדי ה' וגו':

אמר שבועה שאתן לאיש פלוני ושלא אתן שנתתי ושלא נתתי שאישן ושלא אישן שישנתי ושלא ישנתי שאזרוק צרור לים ושלא אזרוק שזרקתי ושלא זרקתי. ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבא שנאמר להרע או להיטיב. אמר ליה ר' עקיבא אין לי אלא דברים שיש בהם הרעה והטבה שיאן בהם הרעה והטבה מנין, ת"לאו נפש כי תשבע לבטא בשפתים. אין לי אלא להבא לשעבר מנין ת"ל לכל אשר יבטא האדם בשבועה דברי ר'עקיבא. ר' ישמעאל אומר להרע או להיטיב להבא. אמר ליה רבי עקיבא אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה שאין בהם הרעה והטבה מנין. אמר ליה מרבוי הכתוב. אמר ליה אם ריבה הכתוב לכך ריבה לכך. שפיר קאמר ליה ר' עקיבא לר' ישמעאל, א"ר יוחנן ר' ישמעאל ששמש את ר' נחוניא בן הקנה שהיה דורש כל התורה בכלל ופרט איהו נמי דריש כללי ופרטי, רבי עקיבא ששמש נחום איש גם זו שהיה דורש בריבה ומיעט איהו נמי דריש רבויי ומעוטי. דתניא או נפש כי תשבע ריבה, להרע או להיטיב מיעט, לכל אשר יבטא האדם חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל. מאי רבי רבי כל מילי. ומאי מיעט מיעט דבר מצוה. ור' ישמעאל דריש כללי ופרטי או נפש כי תשבע כלל, להרע פרט, לכל אשר יבטא האדם חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש להבא אף כל להבא. אהני כללא לאתויי אפילו דברים שאין בהם הטבה והרעה להבא. אהני פרטא למעוטי אפילו דברים שיש בהן הטבה והרעה לשעבר. איפוך אנא אמר רבי יצחק דומיא דלהרע או להיטיב מי שאיסורו משום לא יחל דברו יצא זה שאין איסורו משום לא יחל אלא משום לא תשקרו. ר' יצחק בר אבין אמר א"ק או נפש כי תשבע מי שהשבועה קודמת למעשה יצא אכלתי ולא אכלתי שמעשה קודם לשבועה. תנו רבנן האדם בשבועה פרט לאנוס ונעלם פרט למזיד, ממנו פרט לשנתעלמה ממנו שבועה. יכול שנתעלם ממנו חפץ ת"ל בשבועה ונעלם ממנו על העלם שבועה הוא חייב ואינו חייב על העלם חפץ. אמר מר פרט לאנוס ה"ד כדרב הונא ורב אסי כי הוו קיימי קמיה דרב מר אמר שבועתא דהכי אמר רב ומר אמר שבועתא דהכי אמר רב, כי אתו לקמיה אמר כחד מנייהו אמר ליה אידך ואנא בשיקרא אישתבע אמר ליה לבך אנסך. [ונעלם ממנו] שנתעלמהממנו שבועה, מחכו עלה במערבא בשלמא שבועה משכחת לה בלא חפץ כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין וכסבור שאוכל קאמר דשבועתא אינשי חפצא דכיר ליה. אלא חפץ בלא שבועה ה"ד כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין וכסבור של שעורין היא דשבועתא דכיר ליה חפצא אינשי כיון דחפצא אינשי ליה היינו העלם שבועה. אלא אמר ר"א דא ודא אחת היא: