רש"י
יקריב קרבנו על זבח. מַגִּיד שֶׁאֵין הַלֶּחֶם קָדוֹשׁ קְדֻשַּׁת הַגּוּף — לִפָּסֵל בְּיוֹצֵא וּטְבוּל יוֹם וּמִלָּצֵאת לְחֻלִּין בְּפִדְיוֹן — עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט הַזֶּבַח (ספרא):
תורה תמימה על התורה
על חלת לחם. ת"ר, על חלת לחם חמץ, מלמד שאין הלחם קדוש אלא אם כן קרמו פניה בתנור כחיתכן דמדייק יתור לשון לחם, דהול"ל על חלות חמץ, דהיינו חלות היינו לחם, אך משום דבמלת חלות לבד אפשר לכלול גם בעוד שהחלות בעיסתן שאינן אפויות עוד רק הן בתואר חלה, אבל לחם מורה רק לחם אפוי, וקודם אפיה נקרא עיסה, ומדכתיב חלות לחם בא להורות שהחלות תהיינה אפויות, וזהו שאמר שאין הלחם קדוש עד שיהיו פניה קרומים בתנור.
.
(מנחות ע"ח ב')
(מנחות ע"ח ב')
שפתי חכמים
שאין הלחם קדוש. דאל"כ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו ל"ל, הא לעיל מיניה כתיב והקריב על זבח התודה חלות מצות וגו', אלא ש"מ אינו אלא לדרשא, שאין הלחם קדוש וכו', ויהיה חלת לחם חמץ נדרש לפניו ולאחריו, לפניו חלות מצות בלולות בשמן וגו' וסולת מרבכת בלולות בשמן על חלת לחם וגו', ולאחריו על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו: