רש"י
אחד מכל קרבן. לֶחֶם אֶחָד מִכָּל מִין וָמִין יִטֹּל תְּרוּמָה לַכֹּהֵן הָעוֹבֵד עֲבוֹדָתוֹ, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים (מנחות ע"ז); וּבָשָׂר לַבְּעָלִים חוּץ מֵחָזֶה וְשׁוֹק שֶׁבָּהּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ לְמַטָּה תְּנוּפַת חָזֶה וְשׁוֹק בִּשְׁלָמִים, וְהַתּוֹדָה קְרוּיָה שְׁלָמִים:
רמב"ן
והקריב ממנו אחד מכל קרבן חלה אחת שלמה נמצא נוטל תרומה ארבע חלות ואני תמה כשהוציא הכתוב מלאו השאור קרבן ראשית תקריבו (ויקרא ב׳:י״ב) למה לא אמר גם כן וקרבן תודה וזו אינה שאלה כי הכתוב אמר ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח ולחם התודה אין ממנו למזבח כלום שאינו אלא טעון תנופה ואע"פ שאמרו (מנחות נז) בלחם הפנים שעובר עליו בחמוצו מפני שהלבונה שעליו שהיא ללחם לאזכרה אשה לה' אבל לחם התודה אין ממנו למזבח כלום ואולי לא הוצרך הכתוב לשיור ההוא אלא בעבור הדבש שלא נתפרש בבכורים שיבאו מן הדבש וכלל השאור עמו ואמר בשניהם קרבן ראשית תקריבו אותם אבל בשאור המפורש במקומו אין צורך לפרוט אותו כי לא יתנה הכתוב במחלליה מות יומת (שמות לא יד) חוץ מעבודת הקרבנות ובערות אשת אחיך (ויקרא י״ח:ט״ז) חוץ מן היבמה:
מזרחי
לחם אחד מכל מין יטול תרומה. שכל מין ומין מאלה הד' מינים הנזכרים נקרא קרבן והן מ' חלות י' חלות לכל מין ומין וכשיטול הכהן לחם אחד שלם מכל מין כדכתיב אחד מכל קרבן ותניא בת"כ אחד שלא יטול פרוס שהן ד' חלות נשארו ל"ו חלות והן נאכלות לבעלים לפנים מן החומה וכן הנשאר מבשר זבח תודת שלמיו אחר הקרבת האימורין לגבוה ונתינת חזה ושוק לכהן המקריב נאכל לבעלים לפנים מן החומה: