רש"י
וטמאתו עליו. בְּטֻמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֲבָל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא אֵינוֹ עָנוּשׁ כָּרֵת אֶלָּא אַזְהָרַת והבשר אשר יגע בכל טמא וגו'; וְאַזְהָרַת טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַטָּהוֹר אֵינָהּ מְפֹרֶשֶׁת בַּתּוֹרָה, אֶלָּא חֲכָמִים לְמָדוּהָ בִּגְזֵרָה שָׁוָה; שָׁלוֹשׁ כָּרֵתוֹת אֲמוּרוֹת בְּאוֹכְלֵי קָדָשִׁים בְּטֻמְאַת הַגּוּף, וּדְרָשׁוּם רַבּוֹתֵינוּ בִּשְׁבוּעוֹת אַחַת לִכְלָל, וְאַחַת לִפְרָט, וְאַחַת לְלַמֵּד עַל קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו:
אור החיים
והנפש אשר וגו' וטומאתו וגו'. פסוק זה ושלאחריו בטומאת הגוף פירשוהו בתורת כהנים ובזבחים דף מ''ג אמרו כל קרא שלא פירשו רבי יצחק בר אבדימי וכו' לא מפרשא הכי אמר רבי יצחק בר אבדימי הואיל ופתח הכתוב בלשון נקבה וסיים בלשון נקבה ולשון זכר באמצע בטומאת הגוף הכתוב מדבר ע''כ. ופירש''י הואיל וכו' פירוש פסוק נפש כי תגע שהוא פסוק ב' ושם בהכרח לומר שעל טומאת הגוף הוא אומר הגם ששינה באמצע גם בפסוק ראשון והנפש אל תתמה עליו שדיבר תחלה לשון נקבה והנפש ולבסוף ונכרתה ובאמצע וטומאתו שאין הכוונה על הבשר אלא על הגוף ע''כ. דבריו ז''ל הועילו שלא להכריח ממה ששינה באמצע לומר שנתכוון לומר שבטומאת בשר הוא אומר, אבל להכריח שעל טומאת הגוף הוא אומר הוא ממשמעות הכתוב, שנראה שכבר נגמרו הלכות טומאת בשר כמו שפירש''י שם בזבחים.
מזרחי
וטמאתו עליו בטומאת הגוף הכתוב מדבר. בת"כ פי' קרא דטומאתו עליו סובל שישוב אל האדם הנזכר לעיל במאמר והנפש אשר תאכל ויהיה פירושו כאילו אמר והאיש אשר יאכל מהשלמים בהיות טומאתו עליו כי הנפש הנזכרת הוא האיש ודומה לו אם חבול תחבול שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו או שישוב אל הבשר הנזכר לעיל כאילו אמר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים כשהבשר טומאתו עליו לפיכך אמרו בטומאת הגוף הכתוב מדבר ולא בטומאת הבשר ואע"ג דפשטיה דקרא מוכח שפיר שישוב אל הבשר דהא לעיל מיניה הזהיר על הבשר הטמא שלא יאכל דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ואחריו מיד כתב העונש ואמר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליי' וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא דמשמע שהעונש הזה הוא על מה שהזהיר עליו אעפ"כ רז"ל פירשו אותו בטומאת הגוף ולא בטומאת הבשר משום גזירה שוה דטומאתו טומאתי כתיב הכא וטומאתו עליו וכתיב בפרשת פרה ואיש אשר יטמא ולא יתחטא וגומר טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן בטומאת הגוף אף כאן בטומאת הגוף כדתניא בת"כ וטומאתו עליו טומאת הגוף יכול טומאת בשר ת"ל טומאתו טומאתו לגזרה שוה מה טומאתו האמור להלן בטומאת הגוף אף טומאתו האמור כאן בטומאת הגוף לא בטומאת בשר ומן התימה מדברי רבי' הלל שפירש שטומאתו טומאתו לגזרה שוה מטומאתו דפרשת אמור דהיא גופא מגזר' שוה דטומאתו טומאתו אתיא כדקתני התם בהדיא אבל בפרשת אמור פרש"י וטומאתו עליו וטומאת האדם עליו דהיינו טומאת הגוף יכול בבשר הכתוב מדבר דהיינו בטהור שאכל את הטמא על כרחך ממשמעו אתה למד במי שטומאתו פורשת ממנו הכתוב מדבר וזהו האדם שיש לו טהרה בטבילה וזהו אליבא דאחרים דתניא בת"כ אחרים אומרים לא דבר אלא במי שטומאה פורשת ממנו יצא בשר שאין טומאה פורש' ממנו וא"כ טהור שאכל את הבשר הטמא אין בו אלא אזהרה דכתיב ביה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אבל עונש לא נכתב בו בשום מקום וההיפך טמא שאכל את הטהור שלא נכתב בו אלא עונש אבל אזהרה לא נכתב בו בשום מקום אלא שרבותינו למדוה מגזרה שוה דטומאתו טומאתו דטומאת מקדש כתיב הכא וטומאתו עליו וכתיב התם עוד טומאתו בו מה להלן ענש והזהיר ענש דכתיב את משכן יי' טמא ונכרתה הנפש ההיא והזהיר הכתוב בפרשת נשא ולא יטמאו את מחניהם אף כאן ענש והזהיר כדאית' במכות פ' אלו הן הלוקין: