בן איש חי
או יובן בס"ד ע"פ מ"ש הרב בת עין ז"ל דף כ"ז בפסוק כי אהיה עמך דמדת הענוה הוא אהיה דהענו אינו חושב עצמו שהגיע לשלימות אע"פ שהוא צדיק גמור אלא אומר אהיה שלם דעדיין אינני שלם אבל המתגאה חושב תמיד שהוא כבר היה שלם ואינו חסר לו כלום ולכן מרע"ה שהיה ענוו א"ל הקב"ה לכך נבחרת מפני כי מדת אהיה עמך תמיד ע"ש ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה כי בין אהיה ובין היה ההפרש הוא אות אלף שמספרו אחד ובזה יובן בס"ד אין עושה טוב אין גם אחד פירוש אין עושה טוב דחסרים הרבה והלואי שיודו בחסרונם לומר אהיה דעתה אינני שלם אלא דא עקא שמתגאים דחושב כל אחד על עצמו היה שהגיע לשלימות ואין להם אות אלף שהוא אחד במידה שלהם לומר אהיה אלא אומר היה חסר אל"ף וידוע דאין עליה למעלה אלא לנפש שפילה וז"ש זאת תורת העולה זו הנפש שדרכה בעליה לעלות למעלה היא העולה צרף אות ה"א של תיבת העולה עם תיבת היא ותהיה בזה תיבות אהי"ה עולה פירוש ע"י מדת אהיה שהיא הענוה אז עולה הנפש:
בן איש חי
או יובן בס"ד דידוע בפגם מסתלקים אותיות י"ה משם אלהים ונשאר אלם וזה הפגם יהיה ע"י ביטול תורה שהפה הוא אלם מד"ת ולכן פה מליצי יושר ג"כ יהיה אלם שלא יליץ גם ע"י ביטול לימוד התורה יסתלק אות אל"ף משם אדני וישאר דין כי אות אל"ף הוא לשון לימוד כמו אאלפך חכמה והוא בא משם אהי"ה שה"ס בינה שמשם נתנה תורה וידוע התורה נקראת זאת והיא דרכה בעליה דעולה ואינה יורדת וז"ש זאת תורת העולה הוא עסק התורה על ידיו נתקנים אותיות י"ה דשם אלהים ואות אלף דשם אדנ"י וזהו תיבת היא העולה להתחבר במקומה שהוא י"ה באלהים ואלף באדנ"י:
רמב"ן
או בבהמה טמאה אחז הכתוב דרך קצרה והזכיר קצת הטמאים והוא הדין לכולן כי אף בנבלת בהמה טהורה אם נגע בה ואכל קדשים חייב הכרת הזה וענין הכריתות אבאר אותו בפרשת עריות (רמב"ן על ויקרא י״ח:כ״ט) בע"ה: