פירוש על ויקרא 7:37

זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. יובן בס"ד דרך רמז כי הנה בלומדי התורה יש ב' מינים הא' שהוא ירא ה' מנעוריו וצדיק גמור והוא לומד בתורה יומם ולילה כדי להוסיף קדושה על קדושתו ולעלות במעלות רמות מעלה ע"ג מעלה כי עיקר המעלות שיעלה האדם הכל הוא בשביל התורה. והב' שתחלתו היה רשע ועשה כמה עבידות ואח"ך נתחרט ועשה תשובה והוא לומד בתורה יומם ולילה והנה זה הב' שהוא בעל תשובה צריך לעסוק בתורה בשביל שלשה דברים הא' כדי לתקן בלימודו את הפגם שפגם ע"י עונותיו בשמות הקדש. הב' כדי להשלים חלקי נפשו אשר איבדם ע"י עונותיו. הג' כדי שבזה יוכל להכניע ולזבוח היצ"הר אשר השליטו עליו בעבירות שעשה כי עיקר תיקון הפגם ושלימות החסרון יהיה ע"י התורה שהיא עץ חיים למחזיקים סמא דחיי לכולא וגם עיקר שחיטת היצ"הר והכנעתו היא ע"י התורה כמ"ש בראתי יצ"הר בראתי לו תורה תבלין והיא חרב חדה חרב פיפיות להרוג המשטינים וכחות הסט"א אשר יסובבו את האדם להכשילו ולהחטיאו והנה זה הא' שהוא צדיק גמור ואין לו פגם שצריך לתקנו וחסרון שצריך להשלימו אלא הוא לומד תורה כדי להוסיף קדושה על קדושתו ולעלות במעלה יתירה על מעלתו הנה זה התורה שלומד ומביא אותה לפני הקב"ה תכונה בשם מנחה כאדם המביא מנחה למלך כדי שהמלך יתן לו עבורה ממון רב ואמנם אותו שתחלתו היה רשע ועבר כמה עבירות והוא עוסק בתורה בשביל ג' דברים הא' לתקן הפגם שפגם בשמות הקודש למעלה. הב' כדי להשלים חלקי נפשו אשר איבדם. הג' כדי לזבוח היצ"הר וגונדא דיליה שהשליטם עליו הנה זה התורה שלומד ומביא לפני הקב"ה אין ראוי לקרותה בשם מנחה שאין זה כ"א פורע חובו להקב"ה וזה ידמה כאדם שהוא חייב למלך אלף אלפים דינרי זהב והביא למלך דבר שהוא שוה עשרה זוזים שזה לא יחשב בסוג מנחה שצריך המלך ליתן לו עבורה אח"ך מתנה גדולה כי זה הוא חייב למלך בלא"ה והלואי שיספיק לו זאת ואחרת שיביא עוד לפטור עצמו מן החוב משא"כ אותו שאינו חייב כלום הנה מה שמביא יקרא בסוג מנחה שצריך המלך ליתן לו עבורה מתנה גדולה או להעלותו במעלה רמה כנהוג שבעולם למגישי מנחה. ובזה יובן רמז הכתוב זאת התורה שלימוד האדם בעו"הז הנה אם היא לעולה כלומר שזה הלומד הוא צדיק גמור ואין לו פגם שרוצה לתקנו או חסרון שרוצה להשלימו בלימוד זה כי אם הוא לומד בשביל לקנות לו מעלה יותר ולהוסיף קדושה על קדושתו וזהו לעולה הנה זה תדמה תורתו שלומד למנחה שהיא תחשב בסוג מנחה שמן הנהוג שהמקבל המנחה יתן לו עבודה מתנה גדולה כנהוג שבעולם אבל אם זאת התורה הוא לומד אותה לחטאת ולאשם כלומר בשביל מה שעשה עבירות בשוגג ומזיד ולז"א חטאת ואשם הנה זאת התורה תועיל לו דווקא למילואים והוא מה שפגם ע"י עונותיו בשמות הקודש וידוע שהחוטא לא יוכל לפגום באותיות הפשוט כי אם באותיות המילוי ולכן התיקון הוא דווקא באותיות המילוי של שמות הקודש וז"ש למילואים הם המילואים של שמות הקודש שפגם בהם שתועיל לו לתקנם וגם עוד תועיל לזבח שיהיה זובח יצרו הוא וגונדא דיליה שהשליטם עליו ועוד תועיל לו להשלים בו חלקי נפשו שאיבד אותם וידוע שחלקי הנפש הם ה' בחינות והם נרנ"חי שצריכה הנפש להיות שלימה בחמשה אלו וז"ש השלמים ה"א שלמים כלומר ה"א חלקים שבנפשו יהיו שלמים וא"כ משורת הדין איש אשר אלה לו ודאי לא תועיל לו התורה שלומד לקבל בעבודה שכר ודיוח נוסף כי הלואי תספיק עבוד שלשה דברים אלו והנה כל זה הוא ע"פ שורת הדין וחיוב השכל המחייב בזה אבל באמת הש"ית ברוב רחמיו מתנהג עם האדם לפנים משורת הדין וגם במה שעושה לצורך תיקון נפשו ולתקן פגמו עכ"ז ג"כ הוא נותן לו שכר כפול ומכופל כי חפץ חסד הוא:

זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת וגו' שלהי מנחות אמר רבא לעולה לא עולה ולא חטאת מי שעוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא חטאת וגו' ע"ש דפליג על ר"ל דאמר כל העוסק בתורה כאלו הקריב עולה אלא שאינו צריך לא עולה ולא חטאת וגו' וי"ל הא בריש הפרשה כתיב זאת תורת העולה ולא נאמר לעולה ודרשו מיני' כאלו הקריב עולה ולא דרשו בזה שאין צריך עולה אלא רק כאלו הקריב ומ"מ עולה טוב מיני' והכא אמר שא"צ שום קרבן וי"ל דהנה יש לחלק בין העוסק בתורה כדי לידע ההלכות היאך לקיים המצוה אז הלימוד רק הכשר מצוה ולא עדיף מהמצוה גופא ואין זה לשמה של תורה ממש אך העוסקים בה לשמה ממש שכבר בקיאים בכל המצות והלכותיהם וגם אינם עוסקין בפ' עולה הואיל וצריכים עולה ובהמ"ק אינו קיים ואין זה כוונתם רק עוסקים בה לחבת התורה להיות עמלים בה ומעיינים בה ומחדשים בה זו התורה החשובה יותר מעולה וכל הקרבנות (וזה זאת התורה שעוסק בתורה לעולה הגם שאינו צריך עולה וגם אין למודו כדי לידע איך להקריבה) אבל בריש הפרשה דכתיב זאת תורת העולה שמיירי שעוסק בתורה של עולה (כדמשמע לשון הקרא זאת תורת העולה) במקום עולה זה אינינו אלא כאלו הקריב ולא קרבן ממש והבן זה כי הוא אמת לפע"ד:

זאת התורה לעולה ולמנחה אמרו חכז"ל דמי שעוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה וכו' ועפ"ז יתפרש המדרש פ' תצוה קח את אהרן ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לקדשו לכהנו לו כשאמר לי' הקב"ה כך הרע למשה אמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ונתתי' לך יתפרש שהרע למשה על שלא זכה הוא לשרת עבודת הקודש במקדש כמו אהרן ובניו והשיב לו הקב"ה כי העוסק בתורה אינו צריך לעולה כי מי שעוסק בתורה לשמה ברבים הוא יותר מעבודה בבית המקדש ולכך לא ניתן העבודה למשה בכדי שלא יתבטל ע"י העבודה מתורה לשמה ברבים ותורה שלי היתה ונתתיה לך שתלמוד ותעיין בו וחביב יותר מעבודת אהרן (ומדוקדק ונתתיה לך לך דייקא שפלפול התורה ניתן רק למשה לבדו והוא בטוב עין נתנה לישראל כדאיתא במסכ' נדרים דף ל"ו ע"א) (מש"מ):