ילקוט שמעוני על התורה
והיה כי יאמרו אליכם בניכם בשורה רעה נתבשרו ישראל באותה שעה שסוף עתידה תורה להשתכח. ויש אומרים בשורה טובה נתבשרו לראות בנים ובני בנים. ויקוד העם וישתחוו למה השתחוו לפי שנאמר וחמושים עלו בני ישראל אחד מחמשה ויש אומרים אחד מחמשים. ויש אומרים אחד מחמש מאות. ר' נהוראי אומר העבודה אחד מחמש מאות לא עלו שנאמר רבבה כצמח השדה וגו' ואומר ובני ישראל פרו וישרצו שהיתה האשה יולדת ששה בכרס אחד ואת אומר אחד מחמש מאות עלו ואימתי מתו בשלשה ימי אפלה שנאמר לא ראו איש את אחיו שהיו קוברין את מתיהן והודו ושבחו שלא ראו אויביהם מפלתם וישישו. ואמרתם זבח פסח שנו רבותינו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת. ופסח מנלן דכתיב שמור את חודש האביב ועשית פסח שיהא כל עשייתך לשם פסח. אשכחן שנוי קודש שנוי בעלים מנלן. ואמרתם זבח פסח הוא שתהא זביחה לשם פסח אם אינו ענין לשנוי קודש דנפקא ליה מהתם תנהו לענין שנוי בעלים. אשכחן למצוה לעכב מנלן. הוא לעכב. בין הכא ובין הכא אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן. הואיל וגלי גלי. רב אשי אמר הואיל וגלי גלי לא אמרינן. אלא מנלן דכתיב זאת התורה לעולה למנחה וגו'. ותניא ביום צוותו זה בכור ומעשר ופסח הקישו הכתוב לשלמים מה שלמים בין שנוי קודש בין שנוי בעלים למצוה. אף כל בין שנוי קודש בין שנוי בעלים בעינן למצוה. וכשלמים מה שלמים לא חלקת בהן בין זביחה לשאר עבודות למצוה. אף פסח לא תחלוק בו בין זביחה לשאר עבודות לעכב. ואלא הוא למה לי. לכדתניא כל מקום שנאמר הוא בזביחה אינו אלא לעכב. אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר:
ילקוט שמעוני על התורה
דם חטאת שנתז על הבגד הרי זה טעון כיבוס ואף על פי שיאן הכתוב מדבר אלא בנאכלות שנאמר במקום קדוש תאכל לאחד הנאכלות ואחד הפנימיות טעונות כבוס שנאמר תורת החטאת תורה אחת לכל החטאות, אי תורה אחת לכל החטאות אפילו חטאת העוף נמי אלמה תניא יכול תהא דם חטאת [העוף] טעון כבוס ת"ל זאת, אר"ש בן לקיש משום בר קפרא אמר קרא תשחט בנשחטות הכתוב מדבר, ואימא בנאכלות הכתוב מדבר כדכתיב במקום קדוש תאכל אבל פנימיות לא, רבי רחמנא תורה א"ה חטאת העוף נמי, מיעט רחמנא זאת ומה ראית מסתברא חטאת בהמה הוה ליה לרבויי שכן בהמה שחיטת צפון וקבלת כלי וקרן אצבע וחודה ואישים, אדרבא חטאת העוף הוה ליה לרבויי שכן חוץ כמותה אכילה כמותה, הנך נפישן. רב יוסף אמר יאכלנה לזה ולא לאחרת בנאכלת מיעט הכתוב. אלא זאת למה לי, אי לאו זאת הוה אמינא היא יאכלנה אורחיה דקרא הוא קא משמע לן. כל אשר יגע יכול אף על פי שלא בלע ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה, יכול נגע במקצת חתיכה יהא כולה פסולה תלמוד לומר יגע הנוגע פסול הא כיצד חותך את מקום שבלע. בבשרה ולא בעצמות ולא בגידים ולא בקרנים ולא בטלפים יקדש להיות כמוה הא כיצד אם פסולה היא תפסל ואם כשרה היא תאכל כחומר שבה. אמאי וניתי עשה ונדחי לא תעשה. אמר רבא אין עשה דוחה את לא תעשה שבמקדש. דתניא ועצם לא תשברו בו ר' שמעון בן מנסיא אומר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח אמאי וניתי עשה ונדחי לא תעשה אלא אין עשה דוחה את לא תעשה שבמקדש. רב אשי אמר יקדש עשההוא ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה. ואשכחן חטאת דמקדשת בבלוע שאר קדשים מנלן אמר שמואל משום רבי אלעזר זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו' מה חטאת מקדשת בבלוע אף כל הקדשים מקדשים בבלוע:
ילקוט שמעוני על התורה
והכהן המקריב את עולת איש פרט לעולת הקדש דברי רבי יהודה. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף פרט לעולת הגר. עולת איש אין לי אלא עולת איש עולת גרים נשים ועבדים מנין ת"ל עור העולה ריבה. אם כן למה נאמר עולת איש עולה שעלתה לאיש פרט לשנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה. יכול אף נשחטה שלא לשמה הואיל ולא עלתה לבעילם לשם חובה לא יהיו הכהנים זכאים בעורה ת"ל עור העולה ריבה. אין לי אלא עור העולה עורות קדשי קדשים מנין ת"ל אשר הקריב. יכול שאני מרבה אף עורות קדשים קלים, ת"ל העולה מה עולה מיוחדת קדשי קדשים יצאו קדשים קלים. רבי ישמעאל אומר עור העולה אין לי אלא עור העולה עורות קדשי קדשים מנין. ודין הוא ומה במקום שלא זכו כהנים בבשר זכו בעורות כאן שזכו בבשר אינו דים שיזכו בעורות. מזבח יוכיח שזכה בבשר ולא זכה בעורות. לא אם אמרת במזבח שלא זכה במקצתן תאמר בכהנים שזכו במקצתן הואיל וזכו במקצתן יזכו בכולן. רבי אומר כל עצמנו לא נצרכנו אלא לעור העולה בלבד שבכל מקום הוער מהלך אחר הבשר. פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים עורותיהן נשרפין עמהם שנאמר ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם, חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור ניתנין מתנה לכהן לעולם רצו להפשיט מפשיטים רצו לאכלן אוכלים אותם ואת עורותיהן. אבל העולה לפי שנאמר בה והפשיט את העולה צריך הכתוב לומר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה. ונתן לכהן פרט לטבול יום ולמחוסר בפורים ולאונן. יכול לא יחלקו בבשר שהוא לאכילה אבל יחלקו בעורות שאינן לאכילה. ת"ל עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן: