ספורנו
ושהאשם, אף על פי שאינו על חטא מחייבי כריתות כמו החטאת, הנה להיות חטאו מעילה בקדש תורה אחת להם.
מזרחי
תורה אחת להם בדבר זה לכהן אשר יכפר בו הראוי לכפרה חולק בו פרט לטבול יום ומחוסר כפורים ואונן. פי' תורה אחת להם דבק עם הכהן אשר יכפר הבא אחריו שאם תאמר תורה אחת להם לחטאת ולאשם להשוות תורת האשם לתורת החטאת מכחטאת כאשם נפקא שהשוה זה לזה לכל דבר אלא עכ"ל דהכי קאמר תורה אחת להם בדבר זה שכתוב אחריו שהכהן אשר יכפר בו לו יהיה אבל בת"כ שנו תורה אחת להם לסמיכה דבחטאת כתוב בה סמיכה ובאשם לא כתיבא וגבי כחטאת כאשם שנו מה חטאת מן החולין וביום ובידו הימנית אף אשם כן משמע שהם סוברים שפירוש להם לחטאת ולאשם אבל רש"י ז"ל הלך גם בזה כמנהגו אחר פשוטו של מקרא ופי' כחטאת כאשם שהחטאת כאשם והאשם כחטאת לכל דבר ונשאר תורה אחת להם לדבר זה שכתוב אחריו והוא אמרו הכהן אשר יכפר בו לו יהיה ומה שפירש אשר יכפר הראוי לכפר ולא מכפר ממש כך שנו בת"כ הכהן אשר יכפר בו פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן וכך דרשו ג"כ גבי הכהן המחטא אותה יאכלנה והביאו גם רש"י ז"ל הראוי לחטוי לא מחטא ממש ושם פי' הטעם מפני שא"א לומר שאוסר שאר כהנים באכילתה חוץ מן הזורק שהרי כתוב אחר זה כל זכר בכהנים יאכל אותה והוא הטעם עצמו במה שפירש כאן אשר יכפר הראוי לכפר: