רמב"ן
ואת האיל נתח לנתחיו אין נתוח אלא לאחר הפשט אבל קצר בהפשטה בכאן שכבר צוה בזה בפרשת העולה (ויקרא א׳:ו׳) ואמר ויקטר משה את הראש ואת הנתחים בזמן ההקטרה והוא אחר "ואת הקרב ואת הכרעים רחץ במים" וזהו שאמר "ויקטר משה את כל האיל" כי הכל הקטיר כאחת אחר הרחיצה אלא שהפרידם ללמד שאין הנתחים טעונין רחיצה:
הטור הארוך
ויקטר משה את הראש ואת הנתחים ואת הפדר. לא שהקטיר אלו לבדם אלא ויקטר בזמן ההקטרה והוא אחר והקרב והכרעים רחץ במים וזהו שאמר אחר כך ויקטר משה את כל האיל לומר שהכל הקטיר בבת אחת אחר הרחיצה אלא שהפרידם ללמד שאין הנתחים טעונין רחיצה. והפשט לא פירש כאן שלא הוצרך שאין נתוח בעולה בלא הפשט:
מדרש לקח טוב
פס'. ואת האיל נתח לנתחיו. כל המפורש שבעולת יחיד מפורש כאן ואין ניתוח בלא הפשט. ויקטר משה את הראש כמו שנאמר להלן (יקרא א) ונתח אותו לנתחיו. מכאן למדנו הקטרה וניתוח לעולה שהרי כתיב ויקטר משה את הראש. אשה לה' הוא. מלמד שכולם ניתנן על גבי האשים: