פירוש על יהושע 22:21

השאלות
(כא) מדוע לא ענו אל פנחס?

ויענו בני ראובן ובני גד וגו' עד סוף הפרשה. הנה היתה תשובת השבטים האלה שלא עשו המזבח לאחת מהכונות שחשבו, לא לעבוד ע"ז ולא להעלות עולה לאל ית', ולפי שהם כוונו בזה מה שחטאו לגבוה ועליו בא פנחס הכהן ומה שחטאו לעם ועליו באו הנשיאים, והיה גלוי וידוע לפני האל יתברך שהוא בוחן לבות וכליות שאין עליהם בזה אשם, לכן לא השתדלו כי אם להתנצל מישראל לא לעשות תשובה לאל יתברך, כי לא חטאו בזה כלל, ומפני זה לא דברו דבריהם נגד פנחס הכהן, שלהיותו שליח מפאת האל יתברך אמרו אין לנו להרבות דברים עמך, שהאל יודע שלא חטאנו לו והוא יודע הלבבות ולא יצטרך לדבר שפתים, אבל ישראל שלא ידע תעלומות לב היו צריכים להודיעם האמת, ולכן פנו אל הנשיאים לדבר עמהם ולנגדם עשו תשובתם, וזהו וידברו אל ראשי אלפי ישראל, והותרה השאלה הששית: וז"ש שתי פעמים (כב) אל אלהים ה' אל אלהים ה' הוא יודע, להורות שהדבר ברור וידוע כבר לפניו ולזה אמרו יודע לשון הווה, ואמרו וישראל הוא ידע, רוצה לומר ישראל עדין ידע ויכיר שלא היה זה במרד ובמעל ולא היה בו חטא כלל, כי הנסיון יורה עליו, ואמרם אל תושיענו דברו לנוכח נגד האל ית', וביאר שתי הכוונות ואמרו (כג) לבנות לנו מזבח לשוב מאחרי ה', ובזה רמזו למה שחשדום בע"ז, ולכוונה השניה אמרו ואם להעלות עליו עולה ומנחה וגו', ר"ל לזבוח עליו לש"י, אם היה אחת מאלה ה' הוא יבקש: וביארו (כז) שהיתה כונתם לעשות אותו המזבח לעד, ר"ל לזכר המזבח האחר אשר לפני ה', לבל יאמרו בניהם אליהם שאין להם חלק בה' להיותם נבדלים אחרי הירדן, ולכן עשו אותו כדי שיהיה עד וזכרון לאמונתם, וכדי לעבוד את ה' תמיד במשכנו. ואחר שתמו דבריהם אמרו (כט) חלילה לנו ממנו למרוד בה', ר"ל לא לבד חדלנו מחטוא בעבורם, כי אם מפני נפשנו וכבודנו, ולא היינו עושים כדבר הרע הזה בשום פנים, להיותו האל יתברך הוא אלהינו ולפני מזבחו נעבוד ולא במקום אחר: וזכר שעם היות שהם לא כוונו דבריהם לפנחס הנה הוא שמע דבריהם (ל-לג) והנשיאים אשר אתו וייטב בעיניהם, ושבו אל בני ישראל והגידו להם תשובת השבטים, ובני ישראל ברכו את האלהים עליו. ואמנם מה שאמר הספור עוד ולא אמרו לעלות אליהם לצבא לשחת את הארץ, יראה שאין ענין לו, ואחשוב שלא אמר זה על מה שאמרו בני ישראל אחר ששבו פנחס והנשיאים, כי אם להגיד שבראשונה כאשר נקבצו לעלות עליהם לצבא לא אמרו כן להיות כוונתם להשחית את ארצם, כי אם לקנאת ה' צבאות, ולכן עתה כאשר ראו כוונתם רצויה ברכו את ה' אשר נתן כזאת בלבם, ושלא אמרו לעלות עליהם לצבא (רוצה לומר בראשונה קודם שישלחו פנחס והנשיאים) כדי לשחת את הארץ, כי הם לא ירצו במות המת, כי אם בשוב רשע מדרכיו וחיה:

וידברו את ראשי כו'. אל פנחס שבא להוכיחם על הצד שמעלו נגד ה' לא השיבו דבר, כי אם ינקו א"ע מדבר הבגידה הקטנה נגד ישראל יוסר השמצה הראשונה ממילא: