פירוש על ירמיהו 16:19

א. ה' עזי ומעוזי ומנוסי וגו'. אפשר לפרש במ"ש בחולין דף מ"ו ההוא פולמוסא דאתא לפומבדית' ערקו רבה ורב יוסף פגע בהו ר' זירא א"ל ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה ופירש הרב כתנות אור במ"ש המגיד דכזית במקום מרה להגן מהמקטרגים דליהוי כזית חוצץ באפיהו וז"ש ערוקאי מהאי פולמוסא שהם מהסט"א כדי שלא תשלוט עליכם כשם דכזית במקום מרה להפסיק מהמקטרגים כך צריכתו למערק כדי שלא תשלוט בכם סט"א עכ"ד. ואני עני פירשתי דכונת ר' זירא לו' דלא יפה עושים למערק דהלא כזית חוצץ וכ"ש שהתורה חומה נשגבה ואצולי מצלא כי אין פורענות בא אלא בשביל עמי הארץ זהת"ד בקצור כמ"ש בשמחת הרגל פסח דף ט' עש"ב ויצטרף לזה דת"ח מופלג יש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה וניצול מהשמ"ד כי משה אות יתר על שמד כמ"ש באורך במ"א וז"ש ה' עזי שהיא התורה ומעוזי כחי ועוצם ידי ומנוסי ביום צרה דבמקום לברוח מהעיר אני בורח ועוסק בתורה ויכולה שתגן להפסיק ביני לסט"א כמדובר וזהו ומנוסי שאני בורח לתורה. א"נ במ"ש הרב מהרי"ד ז"ל בס' צמח דוד דף רל"ד משם הרב כלי יקר פ' מקץ וז"ל שבחר הקב"ה באותיות הויה לשמו להורות ענותנותו ולהסיר מלב המכחישים השגחתו בתחתונים לכן בחר באותיו' אלו כי הם המעט בחשבון מכל אותיות התורה שהרי כל אותיות יעלו בקריאתם לחשבון רב כגון אלף גי' קי"א בית תי"ב ואין לך אותיות שחשבונן מועט כאלו. ולי נראה הטעם לפי ששם הויה מורה גדולתו שהוא מהוה הויות לכן השם מורה ענותנותו והנה הבוטח באדם הוא מחמת שמכחיש השגחתו בתחתונים וא"כ אינו מסתכל באותיות שם הויה שהם חשבון מועט מכל האותיות וז"ש ארור הגבר אשר יבטח באדם ומן ה' יסור לבו ר"ל יסור דעתו שאם היה נותן דעתו באותיות השם לא היה בוטח באדם עכ"ל. גם אמרו בתנחומא פ' עקב שלא בחר הקב"ה בישראל משום שמקיימים מצות שגם הגוים מקיימים מצות ולא משום שהם משבחים לשמו כי הגוים משבחי' ולא בחר אלא משום הענוה ע"ש ואפשר שלכן פתח הקב"ה אנכי ה' אלהיך לרמוז אנכי ה' שרוצה בענוה ולכן שמו ה' שהם אותיות שמספרם מועט והוא משגיח בתחתונים. וזהו אלהיך אשר הוצאתיך וכו' וזה עיקר התורה הענוה רמז היום לעשותם והיה עקב תשמעון וכו' שתקיימו המצות היום לעשותם ותסתכלו והיה שהוא צירוף משם הויה שהם האותיו' שמספרם מועט וזהו עקב לשון עקב ענוה כמ"ש רבינו אפרים ז"ל שאז תכירו השגחתו בתחתונים ואז תקיימו המצות. וז"ש והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי הלא מראש תסתכלו והיה צירוף שם הויה שמורה ענותנותו ואז אם שמוע אם תבינה שם הויה שהוא מורה יכולתו וענותנותו והשגחתו בתחתונים. תשמעו אל מצות כי עיקר הכל ענוה. ועל דרך זה יש לרמוז בכמה מקראי קדש כאלו וכיוצא וכן יש לפרש פסוק הכהנים לא אמרו איה ה' דהשגחתו בתחתונים כמו שידוע משמו הקדוש שאותיותיו מספרם מועט ותופסי התורה שעיקר התורה ענוה לא ידעוני שלכן נקרא שמי ה' ועל כן הם תופסי התורה התורה ולא יודעי התורה כי כל המתגאה חכמתו מסתלקת ונשארו תופסי תורה בבלי דעת. ומלבד מ"ש שממספר אותיות השם ניכר הענוה עוד ראיתי בס' ארץ החיים מז' קי"ג כי השם הויה גימט' כ"ו ובמ"ק ח'. שני פעמים הויה ב"פ ח' במ"ק גימטריא י"ז במ"ק ז'. שלשה פעמים הויה ג"פ ח' כד במ"ק ז'. ארבעה פעמים לב במ"ק ה'. חמשה פעמים ח' הם מ' במ"ק ד'. ששה פעמים ח' מח במ"ק ג'. שבעה פעמים ח' נ"ו במ"ק י"א במ"ק ב'. שמנה פעמים ח' ס"ד גי' י' במ"ק א'. נמצא יותר שמתרבה שם הויה מתמעט וז"ש בכל מקום שמצינו גדולתו מצינו ענותנותו עכ"ד וזה תוספת יופי ברמז פסוקים הנז' וכיוצא בהם רמשם הויה מזרח כב יכול ענותנותו והשגחתו בתחתונים וז"ש שויתי ה' לנגדי תמיד אשר מורה ממנו הענוה ואסוק בתורה כי מימיני בל אמוט וכן פסוקים רבים. וזה רמז ה' עזי אין עז אלא התורה וה' שמורה הענוה כמבואר הוא עם התורה שעיקרה ענוה. ומזה מורה השגחתו בתחתונים ולכן הוא מעוזי ומנוסי ביום צרה כמש"ה והבוטח בשם וה' ימלט.

ה' עזי ומעוזי. עזי זו מלכות כמש"ה ויתן עוז למלכו. ויובן פי' הפסוק בהקדים ליישב המדרש דמגילת אסתר וזה לשונו כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה תמן כתיב כי לה' המלוכה ומושל בגוים ואת אמרת אשר בשושן ותי' בזמן שישראל עושים רצונו של מקום הוא מושל בגוים ובזמן שאין עושים רצונו הוא מלך על כל העולם ותמוה. ונראה לפרש לפי שהפלסופים תמהו למה ברא הקב"ה את עולם השפל הלא אין פועל עושה פעולה אם לא צריך אליו ומה צורך יש לו בעולם ותי' הר"י לוריא לפי שיתואר הקב"ה במלך ואין שם מלך חל בלא עם לכך צריך הקב"ה לברוא את העולם. אמנם הוא מלך על ישראל כי הם נקראים בנים למקום ושפיר יתואר בשם מלך אבל על האומות הוא נקרא מושל. וזהו תקות ישראל שלא יוכל לכלות אומה ישראלית כי אין מלך בלא עם. אמנם אם ישראל ח"ו אין עושים רצונו גם הם דומים לאו"ה במעשיהם המקולקלין והוא נקרא מלך על כל הגוים. וכן מצינו בגלות ישראל עילם שם כסאו ששם כסאו בעילם. וזהו פי' הפסוק מי לא ייראך מלך הגוים ר"ל כשאתה נקרא מלך הגוים הוא מורא ופחד גדול על ישראל כנ"ל. ואי' במפרשים כל מלך האמור במגלת אסתר הוא קודש. ולפ"ז א"ש המדרש כתיב כשבת המלך על כסא מלכותו אשר בשושן ושושן הוא עילם ומשמע שהוא מלך הגוים והא כתיב כי לה' המלוכה ומושל בגוים ותי' בזמן שאין ישראל עושים רצונו הוא מלך הגוים וא"ש. וז"ש הכא ה' עזי כשהשם הוא מעוזי שלא יוכל לכלות אומה ישראלית כנ"ל: