פירוש על מלאכי 3:16

אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וכו'. כי משום שבהרבים נמצא התרחקות בלבושים ג"כ ביותר מאשר נמצא אצל הפרט, לכן יכולין נמי להכיר אצלם יותר בשלימות הרצון ממלכות שמים וכו', אכן כאשר האדם מכניס את עצמו לרבים, ע"ז נאמר אז נדברו וגו' וביאר בזה אא"ז מו"ר הגה"ק זצלה"ה כשאדם חפץ לטעום מהטוב של חבירו מוכרח לטעום ג"כ מההיפך, היינו מההסתר שיש אצל חבירו ג"כ כי הקליפה קודמת תמיד להפרי.
(סוד ישרים ראש השנה י"ב)

אז נדברו יראי ה' וכו'. פירש"י בזמן שהטובים הלכו קדורנית. ואפשר במ"ש ילקוט דוד דגלות מצרים היה לפי שעתידין לקבל התורה והתורה היא רוחנית ואי אפשר לקבל התורה כשהחומר הוא בהשקט ושלוה וכו' ע"ש ובזה פירשנו מאז"ל דאמרה תורה שילמדו מתוך הדוחק ומתוך הטרוף וכו' והטעם שאי אפשר לקנות התורה אלא ע"י שהחומר יהיה מעוך וכתות וז"ש אז בזמן שהטובים הלכו קדורנית ידעו יראי ה' שמועיל הכנעת החומר לזכות לתורה ואז"ל בש"ר פ' שמות ופ' תשא דשכר יראה הוא התורה ולכן זכו יראי ה' לעסוק בתורה ואז נדברו איש אל רעהו וגם הי' בענוה וז"ש נדברו שהדיבו' יוצא מבין שניהם כמשז"ל על משה ואהרן שכל א' אומר לחבירו אתה גדול והדיבור יוצא מבין שניהם וכן יראי ה' היו לומדים בענוה וזהו נדברו שהדיבור יוצא מבין שניהם ויקשב ה' לימודם וישמע דברי ריצויים וענותנותם ויכתב ס' זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו היא התורה שכלה שמותיו של הקב"ה שהם מחשיבים התורה שהיא רוחנית ואי אפשר ליכנס בחומר אם לא יוכנע ויותש. והיו לי שכל מקום שנאמר לי אין לו הפסק כמשז"ל. וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו הכונה שכ' ראב"ן דף י"ו ע"ד דבן עזאי סובר דהאדם אוהב את בנו יותר ממנו ע"ש וק"ו כשהבן עושה לו נחת רוח ובמקום שיחשיב עצמו כבן עובד אותו כעבד ודאי שגברו רחמיו מאד כן אחמול עליהם דמאן דעסיק באוריי' אקרי בן והם יודעים זה ושוו נפשייהו עבדי לעובדני גם אני אחמול עליהם כרחמי האב על הבן שעובד אותו שמרחם עליו ביותר גם אני אעשה זאת רח"ם רחמתי"ם לראש גבר:

אז נדברו וגו'. אני משיב על דבריכם אז בעשות הרשעים רשעם והטובים הלכו קדורני' מפני שנדברו יראי ה' שלא לידבק במעשיהם הרעים ואני לא נשכחו דבריכ' מלפני ואע"פ שאיני ממהר להשיב גמול כי הקשבתי ושמעתי וצויתי לכתוב להם ספר זכרון והיו לי דבריה' מקוימים: