פירוש על משלי 10:12

שנאה תעורר מדנים. אפילו עבירה שנתנה לשכחה נזכרת ע"י מרבית עוונות באה שנאה אחרונה ומעוררתן שכן יחזקאל הוכיח את ישראל על עבירות מצרים ואומר להם איש את שקוצי עיניו השליכו וגו' (יחזקאל כ) כמה (שנים היתה) שנאה זו כבושה ולא הזכיר' להם הקב"ה עד עכשיו שהרבו עבירות על פשעיהם:

ואין זה כי אם שבטבע הרשע לשנא את הצדיק ועל כן שנאה תעורר מדגים אך הצדיק לא יעשה כן כי אם שעל כל פשעים תכסה אהבה לאהוב את הבריות גם את הרשעים לקרבם לתורה: או שיעור הכתוב למה אמרתי שיקח מצות וישתוק ולא שבפיו ברור ימלל ויוכיח את האויל שפתיו על דברו נגדו כי לא זו הדרך כי הלא יביע רעות כי הנה מקור חיים וכו' כדלעיל:

מדנים. מל׳ מדון ומריבה: