פירוש על משלי 10:25

ובמ׳ מגילה (מגילה יג:) ויאמר המן למלך אחשורש ישנו עם א׳. אמר רבא ליכא איניש דידע לישנא בישא כהמן א״ל תא נכלינהו אמר ליה מסתפינא מאלההון דלא לעבד בי כדעבד בקמאי א״ל ישנו מן המצות א״ל אית בהו רבנן א״ל עם אחד שמא תאמר קרחא אני עושה במלכותי מפוזרים הם בכל העמים שמא תאמר שיש לך הנאה מהם ומפורד כפרדה הזו שאינה עושה פירות שמא תאמר איכא חדא מדינתא מניהו ת״ל בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם דלא אכלי ולא שתי מינן ואת דתי המלך אינם עושים דנפקי לשתא בשהי פהי ולמלך אין שוה להניחם דאכלי ושתו ורוו ונפקי ומבזו למלכא עכל״ה: וראוי לתת לב. א׳. כי מה ידיעה גדולה ראה בזמן שאמר ליכא איניש וכו׳ ומניין לרבא כל אלו הדברים שהיה אומר המן ושהיה המלך משיב כמ״ש. ב׳ כי המן נדרש ללא שאלו באמרו שמא תאמר שמא תאמר וכו׳ שאחר שהמלך שתק ולא ענהו עוד ולא שאל ממנו מה לו בהארכת דברים וקול כסיל ברוב דברים. ג׳ מאי טענה היא בשביל דלא אכלי ושתי וכו׳ כי אחר שבטענות הראשונות שהיו יותר חזקות נאלם דומיה כ״ש בטענות רעועות כאלו: והנראה כי רבא הוקשה לו שאם כונת המן לשאול מהמלך שישמיד ויחריב לשש״י והוא כבר מובטח מן המלך שאמר לא ישיב ריקם שאלתו מה לו בהארכת דברים יאמר מיד למלך אם על המלך טוב ואם מצאתי חן בעיניו יכתב לאבד ח״ו את כל היהודים ומה לו לומר שהיו מפוזרים וכו׳ לז״א רבא כי ליכא איניש וכו׳ כי הוא בטח בידיעתו לספר לשון הרע כי עשה יעשה באופן שהמלך יעשה מעצמו בלב שלם ובנפש חפצה כל מה שבלבו מבלתי שיצטרך לשאול שאלה מאדוניו ובזה לא יהיה עליו אשם מענין זה כאשר דבר מלך שלטון וכו׳ ועוד שיעשה חפצו ורצונו מאליו מבלי שישאל חסד מהמלך לתת את שאלתו ותחלת דברי פיהו סכלות ואמר למלך תא נכלינהו ר״ל כי המן ידע שבלבו של אחשורש היתה שומה וברצונו להשמידם וכשרז״ל משל לבעל החריץ ולבעל התל וכו׳ אבל כאשר לב מלכים לאין חקר רעדה אחזתהו כי ידע מעשה פרעה וסיסרא ובכל איש אשר נדב לבו אותו לגשת למלחמה עם ישראל ולכן פחד ורעד מפני אלהים לז״א לו המן אני יודע שברצונך וחפצך לכלות קוצים מן הכרם אבל אתה ירא וחרד מלפני אלהי ישראל וכדי להפיק רצונך לכה אני ואתה כי יודע אני כי בזאת המה נלכדים ואהיה עמך בחברתך בדבר הזה כי ודאי שספר לו הגורלות שהפיל יען כי ידע שבלב המלך לעשות רעה עם שש״י וז״ש רבא ליכא איניש וכו׳ במה שאמר תא ונכלינהו כי נראה שבשביל אהבתו ולהפיק רצון המלך גם הוא יכנס בתגר זה ולא משנאתו בישראל ולזה נכנס בלשון שלילה כדי להראות למלך שלהפיק רצונו לפנים יכנס בחברתו ולעשות הישר והטוב בעיניו לא כן אם יאמר או ישאל מהמלך בפתע פתאום להשמיד וכו׳ כי היה נראה שגם הוא שונא לישראל ובזה לא ישית המלך לבו לכל דבריו לזה עשה כאלו משא ונותן בדבר עד שיביאהו כשור אל טבח יובל להלחם בישראל. והמלך הבין והשיב כחכם ואמר אפילו שאתה תכנס בחברתי מה בצע בדמי ברדתי אל שחת כי כל העונש והאשם תלוי עלי כי אני מלך ובידי למחות וכל מי שבידו למחות ואינו מוחה לסוף נענש כ״ש אם אני אעשה הדבר הזה וז״ש מסתפינא מאלההון דלא לעבד בי וכו׳ כי אחר שהיו שני׳ כמ״ש תא ונכלינהו היל״ל דלא לעבד דינא וכו׳ אלא רמז לו כי העון תלוי עליו כולו והמן ינצל כצבי מיד וכשראה המן כך השיב כי אפילו שהוא לבדו יעשה הדבר ההוא מציאות הפחד ליכא יען כי הם מלוכלכים בעבירות וישנו מן המצות אם כן ימקו בעונם וישלוט הכליון ח״ו בם כש״ל ובעבור שידע זאת נכנס בחברתו ולא שהוא חפץ בנזק המלך והמלך חזר להשיב לו כי אפילו שכולם יהיו רשעים בזכותם של הצדיקים ינצלו האחרים כמש״ה (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם וכ״ש אם יהיו רבים ז״ש אית בהו רבנן וזכותם מגין על בני דורם כמ״ש סר צלם מעליהם וכו׳ שהיה איוב שמת כי קודם שמת לא היו יכולים לעלות כמו כן וכשראה המלך שאמר עם אחד כלומר שלא יש שום צדיק ולא אחד בהם מיד הבין שרצון המן להפילו ושגם הוא שונא לישראל ומשנאתו אותם היה מדבר ולכן המלך שתק ולא ענהו עוד לראות מה ידבר והנה כשראה שהמלך שתק חשב שכבר לכד אותו בטענותיו כי לא יכול להשיבו דבר וכל רוחו הוציא כסיל ואמר שמא תאמר וכו׳ והכריע רבא שמה שאמ׳ מפוזר ומפורד שלא היה תשובה למלך יען כי עד עתה היו מדברים בדברים סתומים וחתומים והמלך משיב להמן כענין אבל הדברים הללו הם דברים ברורים וידועים לכל שישראל מפוזרים ומפורדים וכו׳ ואיהו דמותיב לה ואיהו דמפרק לה כמ״ש ורש״י ז״ל כתב שמתשובת המן אנו למדים שכך היה אחשורש משיבו עכ״ל ובודאי כי מדברי הפסוק הוציא רבא הדרשא הזאת וז״ש שמא תאמר קרחא אני עושה במלכותך ר״ל שיש מלכות מהם ובהריגתם ישאר קרחה במלכותך זה אינו שהרי הוא גלוי וידוע לפניך שכשלקחת חשבון כל מלוכה וממלכה שאין שום ממלכה מהם אלא זעיר שם זעיר שם ושמא תאמר יש לך הנאה מהם כבר אתה יודע שהם כפרדה שאינ׳ עושה לעולם פירות שמא תאמר איכא חדא קטנתא מנייהו לז״א בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם לומר שלא יעלה בדעתך שמא יש להם אוהבים מלכים ושרים בכל מקום מושבותיהם וירע להם ואולי ימרדו בך על זאת לז״א כי ידוע הוא שהאהבה לא תבא בלתי מצד ההרגלות לאכל ולשתות עם מלכים ויועצי ארץ או מצד קורבה שיתחתנו בם לז״א כי זה אינו שדתיהם שונות מכל עם שלא יש שום עם שיסכימו עמו לדעת אחד כמ״ש דלא אכלי מינן ולא שתי מינן ולא נסבי מינן ולא מנסבי לן אם כן לא יש מקום שיחייב שום צד אהבה לשום עם ואת דתי המלך אינם עושים וכו׳ הנה דייק רבא שכנר׳ הוא מיותר כי אחר שאמר ודתיהם שונות מכל עם פשיטא שדתי המלך בכלל ועוד שהיל״ל ואת דת המלך כי כמה דתות היה לו למלך ורש״י ז״ל פי שאנגריות וגולגוליות ומסים וארנונות אינם נותנים ולדבריו קשה שא״כ למה אמר הפסוק ואת דתי המלך אינם עושים היל״ל אינם נותנים והנכון כי כל המוטל עליו לעשות שום דבר צריך לעשות אותו או להשכיר במקומו פועל אחר שיעש׳ מעשהו תחתיו וז״ש רבא דנפקי׳ לכולא שתא בשהי פהי וכשיבא שום אנגרייא או גולגולת למי שעוסקים במלאכת המלך לא יוכלו ליקח מהם למה כי כפי דתם לא יוכלו לעשות מלאכה בשבת וכן בחגים ובמועדים וז״ש רש״י ז״ל כי הכריע הדבר מעצמו כי כיון שאינם עושים שאסור לעשות מלאכה אם כן לא יפול שום צד חיוב עליהם ואיך יפרעו דמים באופן שאחר שאפילו ששום סיוע ועזר לא יש לך מהם כגון אנגורייא שהוא לפי שעה ויש לך נזק גדול מהם במה דאכלי ורוו ומבזו למלכא אם כן לכבודך אין ראוי להניחם וכדי בזיון וקצף שמבזים אותך והאחרון הכביד ז״ש ולמלך אין שוה להניחם:

כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם. סופה נקרא ההנהגה של השי"ת שמנהיג בגודל יראה, ואז היו צריכין להתבטל כל אלו העומדים נגד המדה שהשי"ת מנהג בה, אכן יש גם צדיקים הנאחזים במדה זו כמו אליהו בדורו שהשי"ת הנהיג אז במדת גבורה וקנאה, היה אחאב ובני דורו שהיה בגודל זרם, וכנגדו היה אליהו שהיה גם כן בקדושה בכח עצום, אכן כאשר העביר השי"ת הנהגה זו אז אחאב וכל סייעתו נתבטלו, אכן אליהו שהוא צדיק יסוד עולם נשאר בקיומו.

כעבור סופה ואין רשע. פתאום בא עברת רוח סערה נכרת הרשע ממקומו: