פירוש על משלי 10:26

כחומץ לשנים וגו'. הנה כמו שהחומץ לשנים שהוא מכאיב אותם מאד וכמו העשן שהוא מזיק לעינים כן העצל מכאיב לב שולחיו מפני היות תוחלתם ממושכה:

הנה העצל קשה להתחיל ללכת בשליחות ואחרי לכתו קשה לשוב באופן שמקהה שני משלחו טרם ילך והוא כחומץ לשנים וגם יכלו עיניו מיחל עד שובו וזהו וכעשן הגורם כליון שיכלו עיניו מיחל כן העצל לשולחיו: או יאמר כי הנה החומץ או מאכל הנעשה בו דאית ביה קיוהא יטעם לאכול ויהנה לגוף האדם ומה גם בימי שרב ושמש אך על פי דרכו טרם הגיעה ההנאה פנימה יקהה השנים מדי עברו ולא יחוש האיש על הפסד המקריי כנגד שכרו העקרי והיה אפשר יאמר איש כי כן יקרה לעצל שיעצב את משלחו ויקהה את שמו טרם עשות חפצו אך אחר כך יפיק רצונו ויעשה שליחותו ויהנהו בעצם אמר כי לא כן הוא כי מב' בחינות החומץ אין לעצל רק האחת המתייחסת אל השנים וזהו כחומץ לשנים כלומר אך לא כחומץ אל הגוף שיהנהו אחר כך כי זה איננו כי גם שליחותו בלתי מועיל על דבר באחרונה ויצא דבר בלתי מתוקן ואל תאמר כי גם כי לא ייטיב הטבה עצמית ופנימית כהזנת הגוף אך לא יבצר ממנו הנאה מה דרך משל כעצים לאש אשר יחם לאדם מבחוץ שהיא הנאה חיצונית וידמה זה למתחמם נגד האור שיחם לו אך על פי דרכו מעלה עשן לעיניו ויסבול מקרה היזקו כנגד התחממו כן נאמר שיסבול איש מה שיצר לו מעצלות העצל בשליחותו לעומת מה שיקבל הנאה מה מהשליחות כי גם זה איננו שלא יהיה לו ממנו רק בחינת העשן לעינים אך לא בחינת האש לגוף אשר יחם לו כי גם הנאה חיצונית איננה מהעצל לשולחיו:

כחומץ - שתולדתו קרה ומשחית השנים, או כעשן שתולדתו חמה ומשחית העינים, כן העצל משחית עניינו השולחים אותו לעשות מלאכתם, וראוי לאדם להיפרד מחברתו.