פירוש על משלי 16:24

צוף דבש. מתוק דבש, ברישק"ה בלע"ז:

צוף דבש. הנה אמרי נועם שיצאו מפי החכם הם כמו צוף דבש שהוא מתוק לנפש המרגשת כשיזון האדם ממנו והוא עוד מרפא לאיברים הכתושי' בשיושם עליהם ולזולת זה מחלייהם וכן אמרי נועם החכמים יערבו לנפש המשכלת ובהם עוד הישרה לתקון הגוף ולברר ולהוציא ממנו חליי המדות הפחותות:

וגם תועיל לזולת כי אשר אוילים המה ומושרשים בחטא שנכנס בהם רוח שטות ואולת ועולה על רוחך שמוסר אוילים אולת כי חכמה ומוסר אוילים בזו דע כי לא יבצר מהדבק בו מיערת דבש מאמרי הטובים ותוכחותי הנעימים כי הלא גם האויל הבלתי כשר בוזה התורה נפשו מתחת כסא הכבוד חוצבה כיתר נשמות בני ישראל ועל כן גם כי אויל הוא לא יבצר מנפש היותה משתוקקת תמיד אל אמרות טהורות מתורת ה' ומוסר חכמתה כי לחם אביה הוא ולכן היא תטעם מדבשת מוסרי למו וממנה ידבק גם אל עצמו ואל בשרו להרפא מאולתו וזהו צוף דבש אמרי נועם בלא יהיה מתוק לנפש השומעת ומשם ימשך היות גם מרפא לעצם והוא כי כאשר כל עצמותיו של איש יתקדשו בעשותם כל מצות ה' אשר תעשינה כן יחלו תחלואים בחלאת טומאת הדבקה בם בעשותם מצות ה' אשר לא תעשינה ובתוכחות מוסר השכל יהיה מתוק לנפש לקבל ומרפא לעצם למחלתו אשר החלה האבר ההוא בעון הנעשה בו: