פירוש על משלי 16:23

לב חכם ישכיל פיהו. לבו מלמד את פיו לדבר צחות (ועל שפתיו יוסיף לבו לקח):

לב חכם ישכיל פיהו. הנה מה שהוא מצוייר בלב החכם יודיעהו פיו לאנשים כי דבריו יסכימו אל מה שהוא מצוייר בנפשו אם בדברים המדיניים לפי שלא יכבד בלב ולב ואם בדברים העיוניים כי הוא מצד חכמתו יודע לדבר באופן יסכיס מה שיאמר למה שהוא מצוייר בנפשו והנה הוא ידבר באופן שעל שפתיו יוסיף קנין טוב על מה שהיה בלבו וזה כי בלב לא יתכן שיהיה למאמר כי אם כוונה אחת והוא יאמר אותו בדרך יכלול על כוונות מתחלפות כלם מועילות וכבר יהיה זה ג''כ ומצד אחר והוא בדברים המדיניים רב התועלת והוא שיוסיף על שפתיו ממתק הדברים וערבותם מה שיוסיף לקחת הנפשות ולמשכם אל כל מה שירצהו ובדברים העיונים ג''כ מצד מה שיעריב המאמר מן הדברים המיפים את המאמר ומקשטים אותו:

משיב שכנגדו הדורש ומוכיח במישור בשער בת רבים ואומר אל ישיאך לבך אל הדבר הזה כי דע נא אפוא כי אינך אלא טועה כי הלא טוב הוא גם לי גם לשומעי כחכם וכאויל והנני משיב כל ראשון ראשון אשר חשבת כי בחזרה ובעת הדרשה אפסיד לקח דע ראשונה כי לא כן הוא כי הגה לב חכם ישכיל פיהו כי מה שבראשונה חוזר חוזר ומסדר בפיו בלחש עד קנות מתק שפתים הנה יסכון לי כי חזרת הפה תקנה השכלה את הלב לבא עד עומקן של דברים וזהו לב חכם ישכיל פיהו שאת הלב ישכיל הפה וכשאח"כ מרים קול על שפתיו להשמיע לרבים אז יוסיף לקח בשומו את לבו לאמר הדברים לזכות את שומעיו יקרבו ויאתיון חדושים מתיחסים אל הנושא אשר שת לבו אליהם בעת העיון: