פירוש על משלי 19:22

תאות אדם חסדו וטוב רש מאיש כזב. תאות אדם הוא התאוה שנמצא בלב האדם גם זה חסד מהש"י כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו (סוכה נ"ב.), ואם יכניס את כח חשקו ותאותו לתוך הקדושה אז יגדל מעלתו ביותר, אך טוב רש מאיש כזב היינו אם מוציא את התאוה לפועל במקום זר זה נקרא איש כזב, היינו שמכזב בה, אז טוב ממנו הרש שלא נברא בכח תאוה כזה, מאחר שאינו משתמש בה כפי הצורך.

תאות אדם חסדו. עיקר שהבריות מתאוים לאדם בעבור חסדו:

תאות אדם חסדו. הנה תאות האדם היא בטבע מה שהוא חרפה לו כי יצר לב האד' רע מנעוריו ויהיו תאוותיו מפני זה אל תאות החומר אשר בו נשתתף לבהמות ולזה יהיה יותר טוב הרש שלא ישיג דבר מהתאוות מאיש כזב שישבע תמיד באלו ההנאות שהם הבל וכזב או ירצה בזה תאות האדם היא שישיג חסד הש''י בדברי' ויותר טוב להשיג זה מי שהוא רש בדעות והוא מי שיש לו הסכלות שהוא העדר מאיש כזב שיש לו הדעות הכוזבות וזה כי הרש לא יצטרך כי אם ללמוד החכמה ואיש הכזב צריך שירפא תחלה ממום דעותיו הכוזבות המרחיקות אותו בתכלית מה שאפשר מהש''י ובזה מהקושי העצום ר''ל להעתיקו מן הדעות האלו ואחר זה יצטרך ללמוד החכמה לפי השרשים האמתיים: