פירוש על משלי 19:29

נכונו ללצים. הקב"ה זימן לו שפטים של צרעת לזה הלץ המספר בלשון הרע:

נכונו ללצים שפטים. כי מפני הלעיגם על האנשים ימצאו בהם שישפטו אותם שפטים גדולים ולגוף הכסילים נכונו שברים כי לסכלותם יעשו ענינים מגוני' כנגד האנשים ואפשר שיעיר על זה בלצים בעד הבליעל שיליץ ספורים כוזבים יביאו לטעות החכמים בדבר משפטי העיון ולזה אמר כי נכונו להם שפטים כי הם עושים רעה גדולה אם לא ירגיש בזה ולזה צריך לאדם שיזהר בדבר הספורים האלו שלא יגיד רק האמת ויתבונן שיהיה ענין ספורו נקי מהדברים המטעים והמשל כי לפעמים כשיהיה מעונן יראה הכוכב רחוק מכוכב אחר יותר מהמרחק האמתי אשר ביניהם ומי שיקח העדות מהעת ההוא יטעה החוקרי' בזאת המלאכה הסומכי' על מבטיו והנה קרא הכסילים בעלי הדעות הנפסדות כי יש עמם הסכלות שהוא קנין וכמו שסכלותם בהתחלות ישבר וישחית מהם במה שאחריה' כן ראוי שישבר גופם לפי שרוב נטותם אחר הדברים הגופיים היה סבה אל שיטעו בעיון מפני שלא הפליגו החקירה בו לרוב התעסקם בעניני הגוף:

יאמר ענין מאמר הרמב"ם ז"ל פ"ב דגירושין דגט מעושה בישראל כדין כשר שמכים אותו עד שיאמר רוצה אני ולא נאמר שמתוך המכות מודה ואנוס הוא שאין הדבר כן כי הלא כל איש ישראל רוצה בקיום תורה ומצות וזה שהיה ממאן יצרו וחומרו הוא שמאנו וכשהוכה ותשש יצרו ואמר רוצה אני הרי עושה ברצונו. ונבא אל הענין והוא כי הנה הלץ הוא בעל שכל ואין רעתו רק העדר תורה אמר שאם לץ תכה וישוב מדרכו הרעה הנה טוב מאד ונכון כי בעיני שכלו יראה כי רע עליו מעשה הרעה וישוב בכל לבו אך הכסיל והחל רוח שטות לפעמו גם כי בשבט תכה ופצוע עד הכות כסיל מאה לא ישוב באמת כי מחמת המכות יאמר רוצה אני ולא מלבו ואם כן מה יועילו המכות עד יאמר רוצה אני לזה אמר דע אפוא כי כאשר נכונו ללצים שפטים כן מהלומות נכונו לגו כסילים וביאר הטעם באמרו לגו כלומר את הגו הוא החומר והיצר תכה ולא את עצמו כמאמר הרמב"ם ז"ל: