פירוש על משלי 2:19

לא ישובון. יקשה בעיניהם לפרוש ממנה ולחזור בהם:

כל באיה. כי אין לה בעצמה השארות אחד מהבאי' אליה להמשך לפתיותה לא ישוב מהחטאים ההם כי תמיד תתחזק עליו ותמשול בו ותסיתהו לחטא ולא ישיגו ארחות חיים כי ההמשך אל התאוו' ימנע האדם מהשתדל במושכלות אשר הדריכ' להשגתם היא דרך החיים ובזה האופן תהיה התאוה סבה לטעות בעניני התבונה כי היא תמשיך האדם לקיים הדעת אשר לא ינעול הדלת בפניה מהתנהג לפי התאוה והמשל כי האיש רב התאוה יבחר לקיים שאין יתבר' יודע דבר באלו הענינים השפלים שאינו משגיח בהם ושאין שם גמול ועונש ממה שידמה לזה ממה שלא ימנע האדם מרדוף אחר התאוות והנה כמו שזכרנו החכמה והתבונה יצילוך מהאשה שזכרנו:

ועל הנכריה אמר כל באיה לא ישובון כלומר בתשובה להיותם כרוכים אחריה עד אחר המות כמאמר רז"ל על לשכב אצלה בעה"ז להיות עמה בעה"ב כי יכרך אחריה כי טומאתה והמשחית הנעשה בשכבו אצלה ידבק בו ולא ירפהו עד יום מותו ומה גם שאין מספיקין בידו לשוב בתשובה אחרי אשר הוטמא וזהו כל באיה לא ישובון וגם לא ישיגו ארחות חיים לעולם והוא מאמרם ז"ל בב"ר שלעתיד לבא אברהם יושב בפתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול ליכנס ומי שחטא יותר מדאי נוטל ערלת תינוק שלא הגיעה למילה ומדבק אותה בו ומוריד אותו לגיהנם וארז"ל במסכת ערובין שהוא ישראל שבא על ארמית דמשכחה ערלתו ולא מבשקר ליה. והנה כמו זר יחשב הסר ערלת הקטנים אשר לא חטאו ולדבקו בבועלי ארמית ואם לא יבואו אלו כמנין אלו איכה יעשה ומה צורך להביא להם ערלות מן החוץ אמנם הוא כי הילד ההוא בלי ספק הוא נפש החוטאת וקנסוהו לבא למות ולהכרת ערל כי את בת ערלים שכב וטמא בריתו ויורד לגיהנם לעתיד לבא שלא יזכה לחיים המקווים רק ידון עולמית וז"א פה ולא ישיגו ארחות חיים ואמר כי מכל הרעה הזאת תוכל התורה להביאך עד תלך בדרך טובים: