פירוש על משלי 20:11

גם במעלליו. הנה אע''פ שימצאו בחוש פעולות האדם טובות וישרות הנה אפשר לו שיתנכר בהם ותהיינה פעולותיו בנגלה טובות ולבו ברע והנ' קרא האיש הזה נער לא מלך ר''ל שהשכל בו הוא משרת לא מלך:

גם וכו'. מהראוי יאמר יוכר נער ויש מי שפי' באמרו יתנכר ישונה כי במעלליו יתנכר מתואר נער אם זך ואם ישר פעלו כי דרך היושר להמצא ברב בשנים באופן שהנער שישר פעלו מתנכר מתואר נער ונראה כגדול אך עדיין אומרו גם לא יצדק כי על מה בא להוסיף וגם אמרו זך וישר לא יצדק בפעולה רק בלב ואין רואה. אך יאמר נמשך אל הקודם לומר הן אמת שהצדיק יצדיק עליו את הדין ולא יהרהר אם יסורין יבאו לו ויסכים ויאמר מי יאמר זכיתי לבי וכו' אבן ואבן וכו' אך למה לא יחוש הוא ית' מפני הרואים צדיק ורע לו והם לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו ויבואו להרהר ויחטאו לאלהים ומה גם אם הכירו את הצדיק ההוא הולך תמים ופועל צדק מהיותו נער שאין להשיב שיורישוהו עונות נעוריו על כן אמר גם במעלליו כו' לומר אין לחוש על זה כי הלא אין מעשה הטוב הוראת היושר לבב כי אין צריך לומר אשר כל יושרו הוא שלא פעל עולה כי אם גם בעל מעללים טובים אצ"ל אם הוא גדול בשנים שאין מעלליו הטובים הוראת יושר לבו כי מי יודע אם זך לבו משמרי פניות בלתי טהורות כי אם גם נער אשר אין דרכו להסתיר כגדול ואם טוב ואם רע תוכו כברו והיה מקום לומר שבמעלליו יוכר יושר לבו אם יעשה הטוב ולא יסופק אצלנו יושר לבו כי דע אפוא כי גם במעלליו יתנכר הנער כגדול אם זך כלומר בלי שמרי פניות בלתי טובות ואם ישר בלי עקשות לב פעלו כי אפשר לא כן לבו והוא מתנכר ממהותו האמתי:

במעלליו. במעשיו כמו אשר עולל לי (איכה א׳:י״ב):