פירוש על משלי 20:14

רע רע יאמר הקונה. הקונה תורה ע"י הדחק ויסורי רעבון אומר אוי לי על רעה זאת והצרה הזאת וכשהולך לו מלא חכמה אז יתהלל על הצער שנצטער:

רע רע יאמר הקונה. הנה אין הענין בקנין החכמה כמו בשא' הקנינים וזה כי שאר הקנינים מפני שיהיה מחירם כסף יקרה בקנין הקנין ההוא לרע בהיותו לו וכשלא יהיה לו יחשבהו לטוב והנה הפך זה ימצא בקנין החכמה כי לא יחשבהו אדם לטוב כי אם אחר שהשיגהו יש זהב ולזה אמר כי יש בשאר הקנינים קנינים חמודים כמו זהב ורב פנינים אך אין בהם כלי יקר כמו שפתי דעת כי שאר הקנינים יחשבו מצד יתרון ערכם ואין הענין כן בשפתי דעת כי הם טובי' על כל הענינים והם המישרים תכלית ההישר' למצוא דברי חפץ כי בזה האופן יקובצו לאדם דעות זולתו ואפשר שיהיה הרצון בזה כי המשיג קצת המושכלות שהם הצעה לו אז יהלל על כל הקנינים המושכל אשר היה מגנה אותו קודם זה וידמה שההלול הזה הוא מה שיאמר יש זהב ורב פנינים אך כלי יקר הוא שפתי דעת כי הם יביאו לקנין דבר נחמד מזהב ומפז רב:

ואפשר להמשיך בזה גם פ' שאחריו פן יאמר איש הבוחר בתורה ופת במלח יאכל אני עניתי מאד כי תושיה מתשת כחי וגם בשר ויין לא יבא אל פי כי אם הלחם אשר אני אוכל ולא על הלחם לבדו יחיה האדם וכי האם כל איש צדיק תמים רע בעיניו שיצטרך תמיד לצרפו כמצרף וכמטהר כסף לז"א אל תתמה על החפץ כי הנה רע רע יאמר הקונה יתברך כאלו תמיד אומר עדיין אתה רע ורחץ וטהר אך ואוזל לו כמז"ל במדרש חזית על דודי ירד לגנו כו' שהקב"ה בא אל העה"ז ומריח בצדיק ונוטלו ומוליכו עמו למעלה וזהו ואוזל לו שהקינה אוזל לו מפה אז יתהלל במהלל איכות הצדיק כי טוב ולמען זאת מבקש להשביחו ביותר ולא שיאמר לטוב רע חלילה: