פירוש על משלי 20:15

ויאמר יש זהב ורב פנינים ביד איש ואם אין כלי להכילם הלא יאבדו בלי ספק והנה כלי יקר מחזיק אותם ומכילם הוא שפתי דעת כי הלא בשפתי דעתי בהתנכלי לומר רע רע החפץ קניתי שוה מאתים במנה נמצא שבשפתי דעת החזקתי במנה והיו לי בכלי יקר להכילו בל יאבד כלומר וטוב לגבר תחבולות יקנה להרבות לו כמוני היום ולא ישעה המדבר כדברים האלה כי לא ישובח מעשהו כי לא טוב אמור לטוב רע למען הונות את עמיתו וחוס על ממון עצמו:

פנינים. הם המרגליות:

יש זהב, כי הקנין הזה שקנה ע"י יגיעתו שהוא שפתי דעת (שגדר הדעת הוא שיהיה לו מן החכמה ידיעה ברורה כדבר שהשיג במוחשים שעליו רמז למעלה במ"ש עין רואה ואזן שומעת עשה ה' כנ"ל, וע"י שיפקח עיניו ישיג שפתי דעת היינו ידיעה ברורה שזה הדעת, ושיהיה רגיל אצלו מן השפה ולחוץ, שמבואר תמיד שהשפתים מרמזים על הדעת) הנה שפתי דעת הוא כלי יקר מאד שאין כמוהו בעולם, כי אם קנה ונתן במחיר זהב ופנינים אין זה יקר כ"כ, כי יש זהב הרבה במציאות ויש רב פנינים, והם הרבה בעולם, אבל שפתי דעת הם כלי יקר הבלתי מצוי כלל: