פירוש על משלי 20:4

מחרף עצל לא יחרש. מפני הצנה יושב העצל ואינו עושה מלאכה ואינו עוסק בתורה:

מחורף עצל לא יחרוש. אמר להעיר על העצל מלבקש השלימיות כי בסופו יהיה משולל מהשגתם כי העצל איננו חורש אדמתו ועובד אותה כראוי בחורף וזה הוא סבה אל שלא יעשה פרי אשר זרע בה וכן העצל לא ישתדל בתחלת ענין לתכן גופו בלקיחת המוסר ולזה לא יכול להשיג החכמה ולא השתדל בה ג''כ וזה יהיה סבה אל שלא יתן פריו השכל ששם בו הש''י:

מחרף וכו'. מי לא ידע כי אם אין זרע אין קציר וגם אמרו לא יחרוש ולא אמר לא יזרע אך ידבר בזרוע אל קוצים בלי חרישה מחמת חורף ובזה ושאל בקציר ואין כי השדה בור לא קלט הזרע והוא משל אל אשר מחורף וקרירות לבם נתעצלו ולא שתו לב לתקן עותתם ושוב מפשעיהם וזורעים מצות ומעשים טובים אל קוצים שהוא על עונוההם אשר אתם כי לא הטהרו מהם ואחרי כן בעת הקציר שיקצרו ויאספו צדקותיו בעת אסיפתו לפרנסת נפשו כנודע אז ושאל בעדם יעמדו לו ואין כי כאשר זרע אל קוצים לא השרישו בעצם ויתמוטטו וימוקו בנכוי טובות העה"ז והנצלו מרעות המתרגשות: