פירוש על משלי 23:11

כי גאלם חזק. כי יש להם גואל חזק ממך יריב ריבם אתך כאמרו צעק יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני:

כי הלא גואלם ואפוטרופסם חזק הוא יתברך אבי יתומים ולכן להיות חזק לא יריב ריבם להפסיד מממונך כנגד מה שתפסידם כי אם אתך בגופך ובעצמך ככתוב בתורה אם ענה תענה אותו והרגתי אתכם וכו' וזהו הוא יריב את ריבם אתך כי יקח נפשך על עניתך נפשם. או יאמר כי גואלם וכו' לומר כי הוא יתברך הדיין והבעל דין והוא כי הדיין יקרא גואל למה שגואל עשוק מיד עשקו אמר כי גואלם מעשקם חזק לדונם ולגאלם וגם הוא הבעל דין אביהם של יתומים יריב ריבם שהוא יערוך הריב והתביעה בבית דין של מעלה אתך כי אין לך דבר ומה גם על לקיחת נפש שלא יהיה בהמלכת בית דין של מעלה כמה ד"א וה' לקח הוא ובית דינו כמאמר רבותינו ז"ל מרובה מדה טובה שכשהוא יתברך נותן אינו נמלך בבית דינו וכשהוא לוקח נמלך וזהו וה' לקח ועתה עליהם הוא נושא את נפשך מעליך ואומר יריב את ריבם ולא אמר הוא יריב אתך וגם מלת את שלא אמר יריב ריבם כי אם את ריבם ירצה מה שכתבנו בביאור התורה על אומרו אם ענה תענה צעק יצעק שמע אשמע שענינו כי ענוי היתום הוא כפל משל כל אדם כי הוא מעונה מצד עצמו על יתמותו נמצא שאם ענה תענה שיהיה ענויו כפל כי בזה תזכור לו יתמותו ולכן כי יצעק תהיה צעקתו כפולה שיצעק על עניו שתענהו ויוסיף ויאמר אויה לי על עניי כי הלקת את אבי כי לו היה אבי חי לא עינני ואם היו בניו יתומים כמוני לא היה מצר לי ויצעק על שברו במר נפשו כמטיח ואומר מה פשעו מבני המענה אותו שאביו מת ואבי בני המענה יעמד חי להצר לו נמצאו צעקותיו נ' כאחד ואני שמוע אשמע ב' השמעותיו נגד הענוי והרגתי אתכם לקבוע את קובעיהם נפש ונגד אשר הזכרת אותו יתמותו וצעק עליו והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים שהוא כמו שאמרו ז"ל שלא יעידו על מיתתם ולא יורידו את בניהם לנכסיהם ויהיה להם יתמות זכור לעולם לא ישכח לעומת אשר הזכירוהו יתמותו אשר היה נשכח כמה ד"א נשכחתי כמת מלב וזה יאמר פה באשר כפל מלת הריב ואומר את לומר הנה לא שמת לבך לבא בשדה יתומים רק על כי חלושים ומדוכאים המה ולא יריבו אתך ואם יריבו אתך תזרם כמו דוה ותכניעם עד יעמדו ולא יענו עוד ולא ידעת כי אם הם חלושים ורפים אפוטרופסם חזק וזהו כי גואלם חזק ולא ריב א' יריב אתך כ"א שנים כאשר כתבנו וזהו יריב את ריבם אתך ואמר אתך כלומר גם שהריב האחד יראה שהוא כלפי שמיא שגזר מות על אביהם אף על פי כן יריב אתך כי אתה הזכרתו ועניתו אך נגד ה' אין לו כלום כי לוקח נפשות חכם והרג אותו בדין. או יאמר כי הלא כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחלה שמבקרים פנקסו וגם כי יצעק כדין נענש על אשר לא הלך אתו בבית דין של מטה אמר כי ביתומים לא כן הוא שלא יענשו על מוסרם דינם לשמים וצעקם אליו יתברך כי הלא גואלם המיוחד הוא החזק לעומת רפיונם כי לכן הוא אביהם ועל כן הוא יריבאת ריבם אשר להם אתך ולא אתם כי לא יבקר פנקסם להענישם כי לא יאשמו כי יצעקו אל אביהם וזה מאמר הכתוב והיה כי יצעק אלי כלומר ולא אל בית דין של מטה שמוע אשמע צעקתו ולא אטפל לבקר פנקסם: או יאמר כי גואלם חזק ולא על היותו יתברך חזק יענישך יותר מהראוי לך רק יריב את ריבם אתך שיהיה בעל דינם לריב ריבם אשר אתך לפני בית דינו יתברך כנודע כי אין נפש נלקחת ולא פורענות בא מבלי שימלך בבית דינו להסיר פתחון פה חלילה מדיין האמת כמאמרם ז"ל על ה' נתן וה' לקח כי וה' הוא ובית דינו ואמר כי על הנתינה שהוא הטוב אינו נמלך בבית דינו רק ה' וכן אך על הלקיחה וה' לקח הוא ובית דינו כאמור למעלה וזה אמר הוא יריב את ריבם אשר להם בפורענות אתך שיהיה הוא עורך הריב נמלך לפני בית דינו להסיר פתחון פה בפורענות אשר יביא עליך: או יאמר ראו נא גודל העון כי מדת הרחמים יהפך לך לאויב ולרוגז וזהו כי גואלם הוא מדת הרחמים הגואל אותם מכל רע הוא עם היותו מדת רחמים הוא חזק לנקום והוא יריב וכו' אתך כלומר מי שהוא מטיב להם יהפך לאכזר אתך בלבד עם שלהם ירחם:

כי גואלם חזק, שנמצא לשדותיהם גואל, שגדר הגואל הוא הקרוב שלו משפט הגאולה, והגואל הזה הוא חזק, וגם שיריב ריבם אתך, ובודאי ענוש תענש: