פירוש על משלי 23:12

הביאה למוסר לבך. הביאך לבך לקנין המוסר והוא הפילוסופיא המדינית ואחר זה הישר אזנך לשמוע אמרי דעת החכמים הנבונים:

הנה ארז"ל הצדיקים לבם ברשותם והרשעים הם ברשות לבם והענין אצלנו במ"ש ז"ל כי לעתיד לבא הקב"ה מראה לצדיקים ולרשעים היצר הרע. לצדיקים נדמה להר גבוה ותלול ולרשעים נדמה כחוט השערה והללו בוכין והללו בוכים הצדיקים בוכין איך היו בידי ההר הגדול ההוא והרשעים בוכים שלא יכלו לחוט השערה והוא כי עם היות שהיצה"ר למה שלהתגבר על הצדיק צריך הרבה להיותם מושלים ביצרם מתחזק היצה"ר בכל עוז ותעצומות ומכביד עליו כהר גבוה ותלול אך לא כן הרשעים כי אם כמון יקל יצרו כי למה שהורגלו בחטא ולבם ויצרם מושל בם והוא להם כבעל הבית כמז"ל בי תחלה דומה לאורח כו' ואח"כ לבעל הבית שנאמר ויבא הלך לאיש העשיר וכו' ואח"כ נאמר לאיש הבא אל ביתו על כן אין הרשע צריך יתחזק יצרו עליו לנצחו כי ברמז ותנועה קלה יעשה חפצו כי הוא כבר ברשות יצרו כי כל יצר מחשבות לבו רק רע ע"כ נרמז ונמשל לחוט השערה כי בקלות יוכל לו וזה ענין הראות לצדיקים כהר וכו' כי כן הוא להם ועכ"ז יוכלו לו כי לבם ברשותם ויצר מחשבותם תחת ממשלתם לחשוב מחשבות לעשות בעבודת ה' מה שאין כן הרשעים שהם ברשות לבם כי הרהורי שרירות לבם הרע ימשלו בם לפעול רוע מזמותם וזהו הצדיקים לבם ברשותם והרשעים וכו' נמצא כי אם לב צדיק יהרהר הרהורים בלתי טובים יש לאל ביד הצדיק למשול בו ולהפכו מרעה לטובה וזה אצלנו ענין והחי יתן אל לבו כי אשר הוא צדיק הנקרא חי הוא יתו אל לבו אם לבו יהרהר אשר לא טוב הוא יתן אל לבו בצדקתו כי מושל הוא בו וז"א הביאה למוסר לבך כלומר אם לבך כדרך כל הלבבות להרהר אשר לא טוב חוץ מהמוסר ותרצה להביאו למוסר אל תאמר ארפה ממנו כעת ואניחהו במזמותיו עד אלכה לי אל מקום של ת"ח המשמיעים אמרי דעת ומהם יקח לבי ויקבל מוסר על פי הזולת כי לא זו הדרך כ"א תרפה מלבך ותניחהו בשרירותו עד יקבל מהמורים לא יוכל אך אתה תן אל לבך והעבר רוע שרירותו ממנו ואחרי כן תטה אזנך לאמרי דעת בבית המדרש לקיים המוסר בו:

הביאה, אל, אתה - [יב-יד] ג' דבקים.