פירוש על משלי 25:7

אשר ראו עיניך. שדבר זה אמת:

ושמא תאמר בשלמא הסוג הג' שהוא הנדיב אין צריך לומר שלא אעמוד במקומו כי אם גם אשפיל עצמי ואעמידנו למעלה הימנו כי אראנו עושה טוב ולא שאני חפץ שייטיב לי או שהטיב לי כבר רק על מדתו הטובה שראיתי בו שמטיב את הזולת אך הגדולים האלה למה לא אעמוד במקומם ומי ידדע אם אני והם שוים בערך לפניו יתברך כי כל לבבות דורש ה' ומה גם עתה כי האדם מכבד את המקום ואולי מקום שאני בו מכובד ממקומם כי איכותי גדול מאיכותם אל תחוש כי הלא אם גם שלם אתה ומקומך למה שאתה בו מכובד ומעולה ממקומם טוב הוא אמור הם לך עלה הנה עם היות נגד כבודך שיורה שאתה עולה בהגישך אצלם כאלו במקומך ירוד היית טוב לך זה ומדה זו לענוה תחשב מאשר תבחר להשפיל עצמך לפני נדיב אציל אם נהנית מנדיבותו כי אם גם בהיות אשר ראו עיניך היותו נדיב לזולת ולא נהנית כי הלא לא יחשיבוך לבעל ענוה בכבדך אותו כי יחשבוה לחפץ בהנאתו וזהו אשר ראו עיניך:

כי טוב - שיאמר לך עלה הנה ועמוד עמנו, מהשפילך לפני נדיב באמרו לך סור מעלי.