פירוש על משלי 26:17

מחזיק באזני כלב. העובר להתעבר על ריב לא לו הרי הוא כאוחז באזני כלב הגורם שישכנו על חנם:

מחזיק וגו'. מי שהוא עובר ומתעבר על ריב לא לו דומה למי שיבקש מזון מהכלב ויחזיק מפני זה באזני הכלב כאילו מבקש שישכהו כמו מי שמראה עצמו כאלו הוא לואה ובלתי יכול לעשות דבר רע:

כי יהיה ריב בין אנשים יש עובר נריב לא לו ולא כלאחר יד רק מתעבר ובוטח בעצם ויש כמתלהלה כנלאה הבלתי חפץ להתקומם רק מדבר דברים כלאחר יד הבלתי נראין לכאורה לכוונה רעה והם כחצים ומות אמר שהראשון אינו כל כך קשה שאדרבה לעצמו הוא מצר יותר מלבעלי הריב ולא ימר להם כל כך באמרם הרי מגלה דעתו שמתעבר על הריב ובנפשו ידבר כי הוא כמחזיק בשתי ידיו בשני אזני הכלב אחד מפה ואחד מפה שיתעתד לינשך בכל אחד משתי ידיו שהכלב אז יחרץ ויהפוך ראשו ימין ושמאל וישכנו כי קרובה אזנו שראשו חדה לישמט באופן הוא מעותד לקבל רעה מכל צד או לפחות מצד אחד כן המתעבר בריב קרוב להיות נשוך מכל אחד מבעלי הריב או לפחות מאחד נמצא כי האיש ההוא לא יתייחס רק למבקש רעת עצמו כי לא יוכל להשמט מבעלי הריב לומר לא לרעה כוונתי וזה אינו קשה כל כך בעימ בעלי הריב: