פירוש על משלי 26:8

במרגמה. פרונדול"א בלעז שאבן שצוררין בו לא להתקיים היא שם שעומד' להזרק כך הנותן לכסיל כבוד אינו של קיימא, ורז"ל דרשו על המלמד תורה לתלמיד שאינו הגון שהוא כזורק אבן למרקוליס:

כצרור. הנה כצרור שבו אבן יקרה בגל אבני מרגמ' שאינו ראוי שיושם בו המורגלים בזאח כן אין ראוי שינתן לכסיל כבוד והוא החכמה כי אינו ראוי לה ונקראת החכמה כבוד כי הוא כבוד האנשים והודם ולזה אמר כבוד חכמים ינחלו:

והמשל הלא הוא כצרור אבן במרגמה כו' והוא בשום שכל והבין במקרא כי הלא אין דרך האבן להיות צרורה במרגמה רק בדרך הנוח אך יאמר כי הכסילים ישאו משלם ויאמרו כי טוב לגבר החכם לכבד את הכסיל לבל יזיקהו ומה גם בשנאה הנודעת לעם הארץ עם התלמיד חכם כי אין צריך לומר כאשר עדיין לא החל הכסיל לסבב רעה את הזולת כי אפילו אחרי שהחל לסבב וקרובה רעתו לבא אם יכבדהו הזולת יאסוף ידיו לבלתי הצר לו וישא משלו נאות לזה כצרור וכו' והוא כי אחר החל איש לסבב בקלע לירות האבן המונחת בו לשכנגדו אם יצוייר תקשר האבן במרגמה קשר אמיץ הלא לא תצא רעתו אל הפועל כי הלא לא תמיש האבן ממקומה בהשמיט הקצה האחד כי צרורה היא במקום הנחתה כן בערך זה הוא הנותן לכסיל כבוד שהוא כצורר אבן במרגמה שאפי' אם החל הכסיל לסבב לו רעה כאשר יסבב איש הקלע ידמה המכבדו לבל יכלה רעה כאלו צורר וקושר האבן נגף מהשמט ומלפעול הרעה באופן כי כבד איש את הכסיל וזהו כן נותן לכסיל כבוד כי יתקן בצד מה אך בלבד למנוע צרה מאשר חשב להצר לו: