פירוש על משלי 27:7

תבוס נופת. תרמוס ברגל כמו יבוס קמינו (תהלים נד):

נפש שבעה. בעל נפש שבעה והוא האיש המסתפק השמח בחלקו יבוס גם הדברים המתוקים ר''ל שאינו נבהל להון ולא יפנה לקנין ההון אפי' במה שיושג ממנו בדרכים ערבים ומתוקים וישרים, ואולם בעל נפש רעבה הוא נבהל להון באופן חזק עד שאפילו מה שיושג ממנו במרירות ובקושי ובעברה הוא מתוק לו לעוצם תשוקתו לאלו הקנינים והנה זה המאמר לפי פשוטו הוא מבואר האמות וכאלו הערה הוא שלא ישתדל האדם לקחת מהמזון שיעור רב הכמות כי זה יביאהו למאוס אפי' הדברים הערבים ושלא ירעיב עצמו מאד כי זה יביאהו לחשוק גם בדברים המרים אך ינהג בדרכים הממוצעי' וידמה שקשר זה הפסוק לפסוק הקודם להעיר כי נשיקות שונא דומות ללקיחת נופת בנפש שבעה שיהיה סבה להקיא המזון אשר בבטנו ופצעי אוהב דומים ללקיחת המזון המר בנפש רעבה כי מצד הרעב לא יורגש במרירותו ויגיע ממנו התועלת שכבר יזון ממנו ויחיה בו בהפך הענין בלקיחת הנופת בנפש שבעה:

עוד תביא לך ראיה מעת למות כי הלא הצדיקים מתים מתוך שחוק ושמחה כמאמרם ז"ל בב"ר על וימת אברהם זקן ושבע שהצדיקים מתים מתוך שמחה שמראים להם מתן שכרם כרבי אבהו ושלשה חכמים שאמר כל אחד שני פסוקים כד דמכין וז"ש הכתוב ותשחק ליום אחרון וההפך ברשעים שמחים מתוך עצבות וכמאמרם ז"ל שאומרים שימחם ויעשו מצות וזהו נפש שבעה שהוא נפש הצדיק בעת צאתה מן העולם שאז מאשר מראים לה מתן שכרה היא שבעה כאשר כתבנו מאמרם ז"ל על אומרו נפשם שבעה הלא אזי תבוס נפת שאין צריך לומר טובות העולם הזה כי אם גם לא יקוצו על אבדם עשות מצות יותר בעולם הזה מאשר שבעה נפשם ברב טוב אשר תראה כמו שאמר רבי אבהו כל הני לאבהו וזהו תבוס נופת הנוטף דבש ותוכו שעוה המתדבקת שהוא משל אל טוב העולם הזה החיצוני הדבש אשר חוץ לנופת וטוב הדבקות העצמי של העולם הבא הדומה לפנימיות הנופת היא השעוה בעלת הדבקות בטבעה שגם בזה לא תחמוד מרוב השבע שמראים לה אך נפש רעבה היא נפש הרשע הרואה רעתה בעת סילוקה כי ריקה היא מכל טוב אז בכו תבכה כמאמרם ז"ל באמרו מי יתן יניחוהו ותקבל פה יסוריה כי אז כל מר של העולם הזה ויסוריו אז מתוק בעיניה כי טובים היו חללי חרב יסורי העולם הזה מחללי רעת גיהנם: