פירוש על משלי 29:14

מלך שופט. הנה המלך שהוא שופט באמת דלים להוציא לאור משפטם בהפלגת חקירות עם שכנגדו ועם זולתם על דבר זה הריב הנה יכון לעד כסאו וזה כי יאשרוהו העם על זה הדבר וישמחו בו וילוה לו ג''כ עזר אלהי להתמיד לו ממלכתו וזה שהעיר ג''כ בזה אל מה שקדם וקרא דלים חלקי הסות' שאין נראה האמת בקצתם יותר מקצת והמלך הוא השכל האנושי כמו שקדם כי הוא המושל באדם וכאשר ישפוט באמת באלו הדרושים הנה יכון לעד כסאו אך בזולת זה יהיה להפך כי השאלות אשר יקרה בהם זה הם ממה שיש בו רושם חזק בהגעת ההצלחה האנושית ובהעדרה:

ושמא תאמר הלא הרש לא ידאג כי אפילו בהגיע משפטו אל המלך עושה משפט צדק ולא אל המושל מקשיב על שפת שקר יזכהו כי הלא בהגיע הדבר אל המלך או אל השופט הלא לפי שכלו ישפוט ויאמר כי האיש תככים חב והיצר לעצמו כי מה יעשה הרש אם ימצא איש שוגה ופתי ויתן לו והוא רעב ללחם לא יביט אל היוקר באשר הוא רש והמוכר הפסיד על עצמו ויפטור את הרש נמצא הרש שיאכל רשתה ויבזה את האיש אשר הוא נושה בו ואיך יאורו עיני הרש לזה אמר מלך שופט באמת דלים ולא יהדר דל בריבו ויחייב את הרש כדין התורה לבלתי זון אשתו ובניו כסאו כו' ונמצא הרש מתחייב בדין ושב מרשעו ואולי על ידי זה את הרש ירחמהו עושהו כי אז יכנע וגם איש תככים ישוב מרשעו כי יראה כי אזלת ידו:

מלך - באמת שיוציא דינם באמת המשפט ולא יהדר פני גדול.