פירוש על משלי 3:21

אל ילוזו מעיניך. אל יתעקמו מנגד עיניך להסירם מכנגדך:

בני אל ילוזו. אל יסורו מעיניך החכמה והתבונה אך שמרם תמיד שמור הנימוס המושכל שהגיע לך בזה ושמור ג''כ המחשבה שהביאה אותך להשגתו כדי שתדע תמיד האמת בדרכיו ויהיו החכמה והתבונה חיים לנפשך כי הם בעצמם הם השכל הנקנה הנשאר מהאדם אחר המות כמו שביארנו בראשון מסמ''י ובהם תמצא חן בדבריך עם האנשים הנה בסבתם תדבק בך ההשגחה האלהית עד שלא תכשל בלכתך בדרך:

אמר הנה כתבתי לך כי ע"י התורה תשתרר גם תשתרר על שלשת העולמות כי בה נעשו כי הלא ה' בחכמה יסד ארץ וכו' ששלשת חלקי התורה הן כלי אומנות העולמות ולהריק השפע על הארץ מתחת בחכמה ובתבונה ובדעת התורה אשר אתה עמל בהן אך בזאת שאל ילוזו מעיניך רק כל מעינך תהיה בה בג' חלקיה אלה והוא לבל יגרום החטא והוא ענין למוד נאה למדונו רז"ל כי עינא וליבא סרסורי דעבירה העין רואה והלב חומד והאברים גומרים כאשר רמזנו למעלה בכונת פסוק וראית בשביה הרי הלב חומד וכו' ולקחת היא אברים גומרים שהיא ביאת המלחמה והוא מאמר איוב ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום נמצא הכל תלוי בעין כי לא נמנע העין מראות ברע לא היה הלב חומד ולא אברים גומרים ומתג ורסן לעין להעבירו מראות שוא הלא הוא אשר עיניו לנכח התורה ומצותיה יביטו תמיד כי אם העין שהוא הסרסור הראשון לא יראה הלב לא יחמוד וזהו אל ילוזו מעיניך ג' הדברים חכמה ותבונה ודעת התורה ותהיה בטוח השגת כל האושר שאמרתי לך כי ע"י כן לא יגרום החטא בשמרך עיניך בל ילוזו ממנה ואל יתחמץ לבבך לומר מי יעצר כח לעשות כדבר הזה שלא ילוזו מעיני רק בתורה תהיה עמל תמיד והלא היא מתשת כחו של אדם שנית כי המתמיד בעמלה צריך לא יסיח מחשבתו ועיונו מחשוב מחשבות תמיד בעניניה ורוב מזמות יחלישו כח האדם כנודע עכ"א על שתיהן נצור תושיה ומזמה וכו' ולבא אל הביאור נשית לב לתת טוב טעם אל מז"ל למה נקרא שמה תושיה שמתשת כחה של אדם למה תתישנו מכל מלאכת עבודה כי אם אמרנו על לאות השכל הקשה מלאות עבודת החומר לא יתכן כי א"כ אפוא למה ייחדו הדבר אל התורה אלהית מלכל יתר חכמות: אמנם טעם הדבר אחשוב על דבר כי הגוף והנפש הנה הנם ב' הפכים נגדיים זה מזה עד אין קץ וכל אחד מהן כל ישעו וכל חפץ לשעבד את שכנגדו תחת ממשלתו וכשזה נופל זה קם. והנה בהמשך האדם אחר תאות חומרו הלא יגבר כח חומרו אך נפשו עליו תאבל ותתעצב כי יחלש כחה אמנם העוסק תמיד בתורת ה' אשר הנפש קרובה אליה הלא נפשו תשמח ותעלוז ומאד נעלה אך בשרו עליו יכאב ויחלשו חושיו ואבריו בהתקוממות אויבו ע"כ בקרוב איש לדבר ולומר איכה אשא עול התורה שלא ילוזו מעינו והלא מתשת כחי היא ב' כי לעומק דקדוקיה וחידודיה ולבלתי שכוח אצטרך לחשוב מחשבות יומם ולילה לא אשקוט ורוב מזמות מטרידות ומחריבות את הגוף הלא נאמר לו אי לך פתי האם לא טוב לך כי תעסוק בתורת ה' ותמאס יגיעך ותשות חומרך אחר שכל תשות החומר הלא הוא חוזק וחיים לנפש ומה יעשה אדם ויחיה ימות והן אלה דברי שלמה נצור תושיה שמתשת כחך ומזמה שתהיה לך מזמה ומחשבה מתמדת: