פירוש על משלי 3:24

ושכבת וערבה שנתך. ותנעם שנתך כשתישן שלא תירא מפחד פתאום:

אם תשכב. גם בהיותך בדרך לא תפחד שם מחיה רעה ומן הלסטים אך תשכב ותערב לך שנתך:

ועל הדבר הב' הוא אשר יקשה על אומרו נצור תושיה וכו' למה לא יחוש גם על האומר אשר הוא הסובל התשות כח וסבל העמל אמר אם תשכב כו' והוא כי הנה אם זה אינו מסופק לדעת הכל רק הוא כמו אם תקריב מנחת בכורים אם כסף תלוה ואם מזבח אדמה ודומיהם. והביאור לפי דרכנו הוא לומר אל יעלה על רוחך שחומר העוסק בתורה לשמה ומקדש עצמו בה תמיד יצטער לו בעת מצוא זו מיתה ולא בקבר כי גם שבעת יציאת נשמה מתחיל האדם לידון ואפי' צדיקים גמורים לא ינקו לפחות מבעתותא דמלאך המות וכעובדא דר' יוחנן ורבא אך אמרו שאחד הרגיש כמשחל ברתא מחלבא והב' כי ריבדא דכוסילתא אמר אם תשכב שהוא שכיבתך מן העולם כי שכיבה היא מציאות המיתה כפירש"י ז"ל על ושכבתי עם אבותי כד"א הנך שוכב וכו' וישכב דוד וכו' הנה תדבק בתורה אשר עמלת בה ככל הדרך אשר צויתיך בצאת נפשך ולא תפחד מפחד ההוה אז הוא בעתותא דמלאך המות וכההוא שלא הרגיש רק כמשחל בניתא מחלבא ועוד לך כי גם בעודך בקבר יהיה לגופך עריבות בעצם מפאת התורה אשר עסק פה ולכן לבבך אל ירע על היות כל טובו לאחר התחיה ולא יערב לו מקודם כאשר יערב לנפש מיד אחר המות עם היות התשות כח עצמי אל החוטר כי דע לך כי לטובתו גם בקבר תשש כחו בעה"ז כי אלמלא מה שהמית עצמו עליה היה מת מיתה עצמית ועתה לא כן רק שמיתתו שינה תקרא ולא מיתה וגם שתהיה לו עריבות ותעגוג גם שם וזהו ושכבת וערבה שנתך והוא כי הצדיקים יקראו ישני עפר כי אין המיתה פועלת בהן יותר מהשינה כי כאשר אין השינה גורמת הפסד לגוף גם כי תפרד הנפש ממנה כן גוף הצדיק גם אחר מותו עודנו באבו וכעובדא דאחי בר יאשיה ודר' אלעזר בר' שמעון עוד שנית כי המתקדש תמיד בעסק התורה גם בקבר ישיג עריבות מפאת רוב שפע קדושת הנפש אשר עליו בקבר ואשר הרבה לקדש חומרו רמ"ח אבריו ברמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה ועל הכל בעמלה של תורה וזה אמרם ז"ל שכל צדיק שאומרים דבר שמועה מפיו בעה"ז שפתותיו דובבות בקבר שהוא עריבות הדברים שבהן נאמרה השמועה ההיא וההיקש בזה: