פירוש על משלי 30:9

פן אשבע. מתוך עושר וכחשתי בהקב"ה מרוב גאוה ומהו הכחשה:

פן אשבע. להתחכ' במה שלא אוכל להשיגו ואומ' מי הוא הש''י ר''ל מה הוא וזה דבר לא יתכן שיושג אלא לש''י ולזה תבו' זאת החקירה אל שאכחש ואעשה אלוה מדבר בלתי נמצא כן כשאחייב לאלו' מהות בלתי נמצא כן ויביא זה לכפירה ולהאמין בזולתו ופן אורש ואקצ' מהחקור במה שאפשר לאדם השגתו ויהיה זה סבה אל שלא אעמוד על חיוב היות שם אלוה הוא הפועל לכל הנמצאו' ויהיה קצורי עבה שאגנוב האלוה מהנמצאות ואומר שאין שם אלוה כמו שהיה אומר אפיקורוס וסיעתו ואחשוב כי לא תפשתי בזה כי אם השם לבד כי הנקרה בו אין לו מציאות ויהיה זה יותר קשה באופן מה ממה שיגיע מהפסד בסבת התחכם יותר ממה שראוי:

והגדולה מהן היא צרת העושר והוא כי אם אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' כי זה אמור דבר כזב חלילה להכחיש ולומר מי ה' כי איננו ח"ו כמאמר פרעה ואין בעולם כזב עצמיי כזה ואם אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי לישבע בשמו לשוא והוא עון פלילי ועל הנמשך מהעושר קרא דבר כזב ועל הנמשך מהריש קרא שוא על דבר השבועת שוא ולהיות שמן התורה כופר בכל פטור משבועה ואין ספק כי לא על מודה מקצת ידבר מה שאומר פן אורש ואודה במקצת ואתחייב שבועה ואעבורה כי מי יכריחך להודות שאינו חייב לומר בכוליה בעי דנכפריה אלא שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו אך הגנב מעיז ומעיז כי לא קבל מידו ואיך יאמר ותפשתי שם אלהי אך יאמר בשום שכל והבין לשון אומרו ותפשתי ולא אמר ואשבע לשקר והוא כי דרך הגנבים להסתלק מהתובע המביישו קל מהרה קופץ ונשבע מעצמו ולא ייחל עד יחייבוהו בדין וזה אמר ותפשתי שם אלהי כי מעצמי אתפשנו טרם יורה הדיין לחיוב או לפטור והורה כי גדול נסיון העושר מנסיון העוני כי לא יתעתד עני בעניו לעקור את הכל חלילה כעשיר בעשרו: