פירוש על משלי 6:20

נצור בני מצות אביך. והוא הש''י שיצוה אותך לשמור תורתו ואל תעזוב התורה שנתן לך השם יתברך באמצעות השכל הפועל ואפשר שרמז במצוה כי הם מישירים אל החלק מהתורה אשר בו מצות ואזהרות ורמז בתורה אל ספורי התורה כי הם מישרים מאד אל השלימות כמו שביארנו בביאורנו לדברי התורה וקרא הספורים תורת אמך כי הם הגיעו בנבואה מהשכל הפועל אשר הוא בזה הזמן כמו שביארנו בביאורנו לספר שיר השירים עד שרוב הספורים הם סיפור תורות האבות אשר הם כמו אם ביחס אל השם יתברך והמשל כי כמו שהאם תתן החומר והאב יתן הצורה כמו שנתבאר בספר ב''ח:

הנה כתבנו על פסוק שמע בני וכו' כי תורה שבכתב שקבלנו מאז פעם א' מייחס אותה לאב שאחר הולידו את בנו מסלק ידו אך תורה שבע"פ אשר בכל דור ודור אנו יונקים איש מפי איש דור מדור הקודם אליו כתינוק היונק משדי אמו תתייחס לאם ונבא אל הביאור אמר הלא צויפין על העדר העצלה על התורה והמצוה והלא תאמר הנני הנני לשמור לעשות אך מה אעשה ויכבד ממני כי הן לו היתה תורה שבכתב לבדה הלא יקל עשוהו אך אין לנו מצוה הכתובה בתורה שבכתב שאין בתורה שבע"פ תלי תלים של דקדוקים ופרטים אשר בהן כעדי תתלבש והלא די לי אחזיק ואצור מצות ה' הכתובה בתורה גם שארפה מקצת דקדוקי מצות שבתורה שבע"פ כי מי יוכל לעמוד על כלן על כן אמר נצור בני מצות אביך שבכתב ואל תטוש תורת אמך שלא תטוש דבר מכל תורה שבע"פ שעל המצוה: